ספרות
1945 - כרוניקה

שנת 1945 הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה. ספר עיון פרי עטו של הבמאי והסופר פולקר הייזה (Volker Heise) פוקח את עיני הקוראים לשלל נקודות מבט על שנה מרובת אירועים ומכרעת זו.

מאת הולגר מוס

ספרים שכותרתם כוללת תאריך הם באופנה מזה זמן רב. לעיתים קרובות הספרים עוסקים בשנים הנחשבות כמציינות תקופה. בגרמניה היה פלוריאן איליס (Florian Illies), מחבר הספר  1913. הקיץ של המאה.(Der Sommer des Jahrhunderts) הסופר הראשון שלא רק עורר לחיים את הז'אנר הזה, אלא זכה להצלחה רבה בזכותו.

שנת 1945 מסמנת הן את סיום המשטר הנאצי ומלחמת העולם השנייה, והן את תחילת התקופה שלאחר המלחמה והמעבר לסדר שלאחר המלחמה. הייתה זו אפוא אחת מנקודות המפנה הגדולות של המאה העשרים. פולקר הייזה, יוצר הסרטים התיעודיים, מקדיש את עצמו לעיסוק בסוגיות היסטוריות לעיתים קרובות. בשנת 2020 יצא לאקרנים סרטו התיעודי ברלין 1945 – יומנה של עיר גדולה (ניתן לצפייה באתר האינטרנט של הסוכנות הפדרלית המרכזית לחינוך אזרחי)).  כעת פרסם הייזה את הספר 1945 שמספר מחדש על השנה הזאת בצורה של יומן, תוך התמקדות בברלין. הוא מתייחס באופן מעמיק להיבטים רבים שעסק בהם בסרט. 

שבר חמור במקביל להמשכיות

הספר מסודר באופן כרונולוגי מדצמבר 1944 עד דצמבר 1945. הייזה אסף רשומות מיומנים, זכרונות, מכתבים וחומרים מארכיונים, שהוא שם בהקשר. הוא משתמש בטכניקת הקולאז' הזאת בתבונה כך שנוצר דיוקן רבגוני של התקופה. הוא מראה לא רק את הבו-זמניות של דברים שאינם בו-זמניים, אלא גם שאין רק מציאות אחת אלא מציאויות רבות. לצד חיי היומיום בזמן המלחמה, נמשכו גם חייהם של אנשים. "שבר חמור במקביל להמשכיות" כך מכנה הייזה את מה שהוא רוצה לספר בספר העיון שלו  בריאיון ברדיו

רוב הציטוטים הם רק פסקה אחת או פחות מעמוד אחד בספר. הרשמים והחוויות של תלמידת בית ספר, עוזר נ"מ צעיר, עובד כפייה או חייל סובייטי עומדים כשווים לאלו של הסופר אריך קסטנר, השחקן היינריך ג'ורג', מדען הטילים וקצין האס אס ורנהר פון בראון או המרשל הסובייטי גאורגי קונסטנטינוביץ'.

פצצות וקולנוע

עד לכניעת הוורמאכט ב-8 במאי, שסיימה את המלחמה באירופה, מדובר באופן שבו בעלות הברית מהמזרח ומהמערב מתקדמות עמוק יותר ויותר אל תוך הרייך הגרמני. הן ממשיכות להיתקל בהתנגדות עיקשת ונחשפות לסצנות מחרידות בעת שחרור מחנות הריכוז. כתב ה- BBC מדווח: החזית הולכת ומתקרבת לבירת גרמניה עד שזה מגיע לבסוף לקרב על ברלין. זרם של פליטים מגיע מהמזרח, ברלין חרבה לחלוטין, מספר ההתרעות על תקיפות אוויריות הולך וגדל, כך שאפילו הבריחות לקולנוע, שעדיין היו אפשריות בחיי היומיום במלחמה, נקטעות: "ואז בקולנוע טרוקסה עם לה יאנה. באמצע החלק הכי יפה הייתה אזעקה מוקדמת ומיד אחריה אזעקה. מהר לבונקר", כותבת תלמידת בית ספר. במקום אחר נכתב: "אות ההרגעה הגיע מיד, והקרנת הסרט נמשכה".

שיניו של אדולף היטלר

ככל שהמצב נעשה חסר סיכוי, כך התעמולה הנאצית מנסה לשמר את רצון ההתנגדות של האוכלוסייה. אולם החזית מתפוררת. עוזר נ"מ צעיר, שצופה ביומן החדשות על ביקורו של היטלר בחזית המזרחית בחודש מרץ, שם לב "שהוא נראה חולה וזקן, נראה שקשה לו לעמוד וללכת, זרועו תלויה למטה".

כשהיטלר מתאבד בסופו של דבר הסובייטים מפקפקים בכך תחילה, הם מבקשים הוכחות. אולם לא קל להשיג הוכחה משום שהגופה חרוכה מאוד. לכן מתגרמת בצבא האדום לקחה את סט השיניים ואת הלסת התחתונה של היטלר לרופא השיניים שלו כדי לזהות את הרודן. רופא השיניים נמלט, אך צילומי רנטגן ועוזרת רופא השיניים מאשרים: "אלה השיניים של אדולף היטלר".

העם הזה בזוי

לאחר כניעת גרמניה נוצר בשלב הראשון חלל: הסדר הישן אינו קיים עוד, הסדר החדש צריך להיבנות. כאשר יהודייה חוזרת לדירתה בברלין, היא מסכמת את התגובות בבניין כך: "כל הדיירים בבניין שמחים מאוד או שלפחות הם מעמידים פנים שכך פני הדברים". גם לסופרת הרטה פון גבהרדט היה מעט אמון באנשים. היא כתבה ב-12 במאי 1945: קיים חוסר אמון גם בין בעלות הברית, במיוחד בין מעצמות המערב לסובייטים. כל צד ניסה להשיג לעצמו יתרונות כבר בשלב האחרון של המלחמה.

הפגנת כוח

האמריקנים הביאו את הפיזיקאים מתחום הגרעין ואת מדעני החלל הגרמנים לארה"ב, אך היה עליהם קודם להעביר אותם לאזור הכיבוש שלהם, דבר לא פשוט במדינה ההרוסה לחלוטין. בתחילת חודש יוני אמר חייל אמריקאי למדען מנורדהאוזן שעליו לעזוב את תורינגיה לפני חצות. בשל מחסור בכלי רכב הוא קיבל הוראה: "פשוט תיקח את הרכב של ראש העיר".

הסובייטים לא רק פירקו מפעלי תעשייה שלמים והעבירו אותם למולדתם, אלא גם עבדו באזור הכיבוש שלהם במטרה לעצב את מזרח גרמניה כמדינה קומוניסטית חדשה. לשם כך הם הטיסו ממוסקבה את וולטר אולברייט ופקידים נוספים מהמפלגה הקומוניסטית של גרמניה. אולבריכט קבע בין היתר שאסור לנשים שנאנסו לבצע הפלה.

מדובר בהפגנות כוח. ב-10 ביוני 1945 קיימו מעצמות המערב מופע אווירי בנוכחות הגנרל הסובייטי ז'וקוב. כ-1,700 מטוסים אמריקאיים ובריטיים טסים מעל פרנקפורט על המיין. "הפגנה מרשימה של כוח אווירי מערבי", ציין הפילדמרשל הבריטי ברנרד מונטגומרי, שבמקום אחר כינה את חיילי הצבא האדום כ"אסייתים ברברים".

היסטוריה חיה

הנשיא האמריקני הארי טרומן שמח בוועידת פוטסדאם בסוף יולי ש"לא האספסוף של היטלר ולא זה של סטלין" יכלו להשתמש בפצצת אטום כי זה יכול היה להיות "הדבר הנורא ביותר" שנחקר מעולם. הוא נתן פקודה להכין את פצצות האטום של ארה"ב כדי להטיל אותן על הירושימה ונגסאקי, אירועים שהביאו את המלחמה באסיה אל קיצה ב-6 וב-9 באוגוסט 1945.

ויליאם ל. שירר, כתב אמריקאי ותיק בגרמניה, דיווח על תחילת משפטי נירנברג בנובמבר ודצמבר 1945. זמן קצר לפני חזרתו לארה"ב הוא כותב על הארץ הזאת: הבאנו כאן רק קטעים מעטים מספרו של הייזה. יש בספר שפע עצום של חומרים שעל בסיסו כל אחד יכול וחייב לגבש דעה משלו. הייזה אינו מנסה לחנך או להעמיס בהנחיות דידקטיות, אלא מחייה את ההיסטוריה באופן מופתי. ספר מומלץ שחייבים לקרוא!