סיפורים בשפה פשוטה 
הגבלה עצמית מרצון

אנטה פהנט (Annette Pehnt) יוצאת לניסוי ספרותי בלתי רגיל בקובץ הסיפורים החדש שלה באמצעות שפה מצומצמת ביותר. מדובר בהצלחה מסחררת: הסיפורים הקיומיים הם בעלי כוח משיכה חזק דווקא בשל המגבלות האלה.

מאת הולגר מוס

בשנת 2020 יצא לאור הספר LiES. Das Buch. מדובר באסופה הראשונה של "ספרות בשפה פשוטה". האוקה היקשטדט, מנהל בית הספרות של פרנקפורט, הצליח לשכנע סופרים.ות דוברי גרמנית בני זמננו לכתוב סיפורים קצרים באמצעים פשוטים: מותר להשתמש רק במשפטים קצרים, בכל שורה יש רק משפט אחד, ואסור להשתמש במילים זרות או במונחים מקצועיים. בשנת 2023 יצא לאור הספר השני,LiES. Das zweite Buch. בספר נמצא גם סיפור של אנטה פהנט.

שפה מצומצמת

החוויה הזאת עוררה בפהנט השראה לניסוי נוסף. היא כתבה את הקובץ לטפס על הר געש, שיש בו 25 "סיפורים מינימליים". פהנט כתבה בהערת הסיום המסכמת: "רציתי לדעת מה קורה כאשר אני (באופן רדיקלי יותר מהרגיל) משמיטה בכתיבה את כל מה שמיותר. מה קורה לשפה כאשר אני מצמצמת אותה בעקביות - בלי מילות מילוי, בלי משפטים מורכבים, בלי פרטים מיותרים ובלי מטאפורות מורכבות".

עם זאת הסיפורים המינימליים של פהנט אינם באמת פשוטים במובן של חוסר מורכבות ואינם באמת קלילים במובן של חוסר דאגות. לרוב היא צוללת בסיפורים שלה היישר אל תוך העולם הפנימי של המספר.ת. הדמויות מנהלות לעיתים קרובות מונולוגים פנימיים. הכניסה לסיפורים היא בדרך כלל פתאומית ולעיתים מלווה בגילויים אישיים כמו: "הייתי רוצה אחות" או: "אתמול עוד הייתי בריאה" או "אבא נפטר, אחי אומר". אולם לעיתים יש שימוש באמירות ניטרליות במיוחד כמו למשל: "אני יושבת מול הבית".

כוח משיכה חזק

הסיפורים של אנטה פהנט עוסקים ברצונות ומחשבות סודיים, בילדות, באימהות ובמערכות יחסים משפחתיות, במחלה ובמוות, כמו גם בחוויות של הדרה - כלומר, בנושאים קיומיים. הם מעוררים בקוראים.ות כוח משיכה חזק. הדבר נובע גם מהסגנון המקוטע וחסר הנשימה ומתחזק עוד יותר משום שכל משפט או חצי משפט מסתיים בשבירת שורה. וכך, מבחינה ויזואלית, הטקסטים מזכירים שירים ארוכים. קובץ הסיפורים של פהנט היה מועמד בצדק לפרס הספר של בוואריה לשנת 2025. לדברי השופטים, הסופרת מדגימה "כיצד המגבלה הזאת לכאורה יכולה להוביל לשחרור גדול של הספרות - הנאה מקריאה ומלמידה בו זמנית!"

בסיפור שהספר נקרא על שמו אישה מטפסת על הר געש. לבד. היא לא מרגישה לגמרי בנוח. היא חוששת ליפול, היא חסרת ביטחון. במהלך הטיפוס היא חושבת על אביה שסובל מדמנציה ועל הבוס הלא נעים שלה במשרד. וגם על אדישות העולם: "אין פה איש שיוכל למצוא אותי. להר הגעש לא אכפת." מה קורה כשהיא מועדת בסופו של דבר? איננו יודעים. טקסטים רבים מסתיימים עם סוף פתוח. הסיפורים המינימליים של פהנט הם כמו החיים: הם חייבים להסתיים, אולם איש אינו יודע מתי וכיצד.