אנה-קתרין קוהוט כתבה ספר מומלץ במיוחד על התקשורת באינטרנט. לכל המאוחר לאחר הקריאה בספר, ירגישו כל הקוראים רצון עז להרהר על ההתנהגות התקשורתית שלהם עצמם - אונליין ואופליין כאחד. 

מאת הנדריק נולדה

"ברוכים הבאים לתרבות התגובות!" במילים אלו חוקרת התרבות, אנה-קתרין קוהוט, מברכת את קוראיה בתחילת ספרה Hyperreaktiv ומציגה את עצמה כמדריכה מקצועית למסע בעולם ההרפתקני לעיתים של תרבות האינטרנט המודרנית. המחברת מתאימה לתפקיד זה לא רק בזכות הרקע האקדמי שלה אלא גם הודות לניסיון האישי שלה כמשתמשת ברשת.

קוהוט מתארת כיצד השתנה השימוש ברשתות החברתיות מאז פריצתן בשנות האלפיים. היא עושה זאת מנקודת מבט של צופה שחוותה מקרוב את כל אחד מהשלבים האלה: מהתקווה האישית שלה לדמוקרטיזציה של השיח באמצעות ריבוי קולות ועד למצבים שנראים לעיתים דיסטופיים של המציאות הדיגיטלית העכשווית. קוהוט משלבת בחוכמה היבטים אנליטיים ואנקדוטליים. שוב ושוב היא עושה שימוש במאגר הכמעט אינסופי של צילומי מסך שאספה לאורך השנים כראיות. באמצעות דוגמאות ברורות היא מדגימה בפירוט כיצד דינמיקות חברתיות חדשות ויחסי כוחות חדשים נוצרים ברשת, שהשפעתם חורגת הרבה מעבר לתחום האינטרנט.

התשובה היא... מה בעצם הייתה השאלה?

אנה-קתרין קוהוט מתמקדת בתיאור תרבות דיון דיגיטלית שנראית ברובה כהימנעות מתקשורת אמיתית. המחברת טבעה את המונח "תגובה בלי דיבור" לתופעה נפוצה הקיימת ברשת: משתמשים ברשתות החברתיות בוחרים להגיב באופן אסטרטגי - ואינם מעוניינים באמת לנהל שיחה בונה ומורכבת. במקום זאת, בימוי מכוון של תשובות נועד לחיזוק אמונות קיימות שכבר התקבעו ולמקם את עצמך באופן בולט שמושך את תשומת הלב. למיצוב ברור ובולט לעין של האישיות המקוונת של האדם - בין אם פוליטית, מוסרית או תרבותית - יש חשיבות עצומה בסביבה ההיפר-תגובתית של התקשורת הדיגיטלית: משתמשים מתבקשים כל הזמן להביע עמדה בנושאים חברתיים - לעיתים קרובות בלי שהם מסוגלים לעשות זאת באופן מעמיק .

ראוי לציין כי שרשרת התגובות הרב-שכבתית זוכה לעיתים קרובות לתשומת לב רבה יותר מזו המוקדשת לתוכן המקורי. כך התגובות מקבלות מאפיינים של יצירה בפני עצמה - הן מפתחות אסתטיקה משלהן, המשתנה בהתאם לפלטפורמה.

יותר מדי רגש

קוהוט מדגימה באופן מרשים כיצד נוצרות שפות חזותיות שאפשר להשתמש בהן כדי לייצר באופן שיטתי פרשנויות חדשות לתכנים וכך לעורר תגובות טעונות רגשית. ההיגיון הנבזי של הרשתות החברתיות שלפיו האלגוריתמים מעדיפים תכנים המעוררים רמה גבוהה של אינטראקציה תורם את שלו: יותר ויותר, מה שקובע באינטרנט הוא לא מה שמבוסס ומנומק היטב, אלא מה שמהדהד רגשית בקרב המשתמשים בדיוק במקום שבו הם כבר נמצאים. מגמה זו הולכת ומתחזקת בשל העובדה שהמרחב הדיגיטלי הוא כמו ביוטופ שבו חוסר אמון פורח. ספקנות בסיסית כלפי כל תוכן תקשורתי היא אחת מתבניות השיח הקבועות של התקשורת המקוונת המודרנית. נותנים בדרך כלל אמון בתכנים המאשרים את השקפת העולם האישית. תכנים שאינם מתיישבים עם השקפת העולם מואשמים בקלות במניפולציה ללא צורך בהסבר נוסף. הסכנה הגדולה היא שהשימוש הגובר בבינה מלאכותית יחריף באופן דרמטי את משבר האמון הכללי הזה.

קריאה לאמביוולנטיות

בסוף ספרה אנה-קתרין קוהוט מצביעה על הקושי לשמור על נקודת מבט מורכבת ומאוזנת לנוכח שינויים טכנולוגיים מהירים. כמה בקלות אפשר להיקלע בין החזיתות של מלחמת תרבות דיגיטלית עזה: בין אמונה אופטימית ללא סייג בקדמה לבין תחושת סוף עולם דיסטופית. במקום זאת, המחברת מציעה לאמץ אמביוולנטיות ככוח יצרני. עד כמה יצליחו קוראי ספר העיון האינטליגנטי של קוהוט לעשות זאת, תלוי ככל הנראה בנכונותו של כל אדם לבחון באופן ביקורתי את ההתנהגות שלו ברשת. הספר "Hyperreaktiv" אינו יכול לספק כללי התנהגות התקפים לכולם, אלא רק להמליץ להתבונן מקרוב על מה שמסתתר מאחורי כל "לייק" או תגובה. גישה רפלקטיבית לתקשורת מקוונת מומלצת בכל מקרה. כבר זמן רב לא ניתן באמת להפריד בין העולם הדיגיטלי לאנלוגי. וכך רבים מהדפוסים המתוארים גולשים ישירות אל האינטראקציות ה"אמיתיות" מחוץ לרשת.