החיים בניו יורק 
מקומות, אנשים ודרכים אינטלקטואליות 

בין הגלות להגעה מצאה חנה ארנדט בניו יורק לא רק מקלט אלא גם במה להגותה. מסעה האינטלקטואלי בעיר, שהפכה לימים רקע לכמה מיצירותיה המשפיעות ביותר, הוביל אותה מחדרים צפופים לדירות עם נוף לנהר.

מאת ולטר שלקט 

עם הגעתה של חנה ארנדט לניו יורק נפתח פרק אינטלקטואלי חדש ביצירתה המושפע מגלות, אי שקט ועיר בתהליך של שינוי. 

Ellis Island

ב־22 במאי 1941 הגיעו חנה ארנדט ובעלה היינריך בליכר כפליטים לאליס איילנד. באותו הרגע ייתכן שארנדט לא קישרה את מראה פסל החירות עם הדימויים המקובלים של חירות ושחרור אלא דווקא עם חזונו של ידידה ולטר בנימין על מלאך ההיסטוריה. דמותו רואה את העבר כ"אסון אחד ויחיד, שמערים ללא הרף הריסות על הריסות ומטיח אותן לרגליו", בעוד ש"סערה [...]  בלתי ניתנת לעצירה [דוחפת] אותו אל העתיד שהוא מפנה אליו את הגב, בעוד ערימת ההריסות שלפניו גדלה עד השמים." בנימין מסיים במילים: "מה שאנו מכנים קִדמה הוא הסערה הזאת." בנימין עיצב את המטאפורה הזאת במסה שלו "תזות על מושג ההיסטוריה", שהפקיד בידי ארנדט ככתב יד שלא פורסם לפני ששם קץ לחייו. כתב היד היה בין החפצים המעטים שארנדט הביאה איתה לאמריקה לאחר בריחתה המהירה והכואבת מצרפת. ארנדט מצאה בית בניו יורק עד יום מותה. שם היא חקרה ללא לאות את כוחות הרוע והטוטליטריות שאילצו אותה להימלט מאירופה והביאו את היבשת אל פי תהום. במטרופולין התוססת השתלבה ארנדט בחיי עשייה של הוגת דעות, חוקרת, סופרת, מורה ועורכת, ואפשרה לסערת הקדמה של בנימין להוביל אותה לתוך המאה העשרים.  

317 West 95th Street

בניו יורק מצאו ארנדט ובליכר את מקום מגוריהם הראשון בדירה קטנטנה בקצה האפר ווסט סייד, ברחוב 95 מערב 317. החל מנובמבר 1941 כתבה ארנדט טורים בגרמנית עבור העיתון הרב-לשוני Aufbau ומאמרים לעיתונים אחרים של גולים.בשכונה שלה התגוררו תושבים יהודים גרמנים רבים וארנדט יצרה חברויות עם דוברי ודוברות גרמנית אחרים, למשל ההיסטוריון סאלו ברון, שלימד באוניברסיטת קולומביה הסמוכה, וסופר המודרנה הרמן ברוך, שגר בקרבת מקום בפרינסטון שבניו ג'רזי. ברון אף סייע לה להשיג עבודה בוועדה לשיקום יהודי אירופה.

מנקודת התצפית שלה במנהטן צפתה חנה ארנדט בערימת ההריסות ההולכת וגדלה לכיוון השמיים ככל שהמלחמה התקדמה. מצבם של היהודיות והיהודים באירופה הפך חסר סיכוי יותר ויותר. בתקופה זו היא החלה לעבוד על היצירה שפרסמה באנגלית בשנת 1951 לאחר תום המלחמה תחת הכותרת The Origins of Totalitarianism, אשר ביססה את מעמדה כאינטלקטואלית ציבורית בארצות הברית.

130 Morningside Drive

ארנדט ובליכר עברו סוף סוף להתגורר בדירה משלהם במורנינגסייד דרייב בצפון העיר בשנה שבה התפרסמה היצירהמקורות הטוטליטריות(המהדורה הגרמנית ראתה אור בשנתElemente und Ursprünge totaler Gewalt 1955). הדירה לא הייתה גדולה אך ארנדט יכלה לכתוב כאן ללא לאות ולהזמין לביתה את החוג האינטלקטואלי ההולך וגדל סביבה. בינתיים היא פרסמה מאמרים באנגלית ברבים מכתבי העת האמריקאים המובילים דאז. הודות לחברויות קרובות עם סופרים ואינטלקטואלים אמריקאים דוגמת רנדל ג'רל ומרי מקארתי, יכלה ארנדט להרחיב את שליטתה בשפה האנגלית ולפתח הבנה עמוקה יותר של חיי היומיום האמריקאיים. היא העריצה את ההישגים הפוליטיים של המהפכה האמריקאית המבוססים על היסודות האינטלקטואליים של תקופת הנאורות והעמיקה בהם עוד יותר ביצירתה משנת 1963על המהפכה (המהדורה הגרמנית ראתה אור בשנת 1965Über die Revolution). לאחר שנים שבהן לא הייתה לה אזרחות, קיבלה ארנדט את האזרחות האמריקאית בשנת 1951. בליכר הצטרף אליה בשנת 1952. אולם האקלים הפוליטי שהפך קשה יותר ויותר וניכר גם בעולם האקדמי בארצות הברית, עורר בה דאגה. רוח הרפאים של המקארתיזם ריחפה באוניברסיטאות האמריקאיות, ואנשים כמו בליכר, שהיו להם בעבר קשרים למפלגה הקומוניסטית, נאלצו לחשוש למשרותיהם ואף לאזרחותם.

370 Riverside Drive

בשנת 1959 יכלו ארנדט ובליכר יכלו לעבור לדירה מרווחת יותר בריברסייד דרייב באזור אפר ווסט סייד. הרחוב עובר בחלק השקט יותר של מנהטן לאורך פארק יפהפה בצד המערבי של האי. השכונה עם בתי המגורים הציוריים נבנתה במקור במאה התשע עשרה עבור העשירים החדשים ליד נהר הדסון. אולם בתום המלחמה התגוררו שם לא רק בני המעמד הבינוני הפחות אמיד אלא גם מהגרים יהודים גרמנים רבים כמו ארנדט. הדירה החדשה, שאף אפשרה תצפית לנהר הדסון, הייתה המקום המושלם עבור ארנדט כדי לעבוד ולהזמין חברים.

בדירה זו כתבה ארנדט גם את אייכמן בירושלים. בשנת 1961 היא נסעה לירושלים כדי לדווח על המשפט נגד הנאצי הידוע לשמצה וקצין בכיר באס־אס, אדולף אייכמן. היא רצתה לראות פושע נאצי במו עיניה בכל מחיר. אולם להפתעתה אייכמן לא תאם לתדמית של פושע קיצוני ורשע אלא הצטייר כבירוקרט בינוני, שהתקשה להשתמש בשכלו. בעקבות מפגש זה עם אדם שאמנם היה מסוגל לארגן רצח המוני, אך לא היה מסוגל לביקורת עצמית, פיתחה ארנדט את התזה המפורסמת שלה על "הבנאליות של הרוע". רשימותיה מהמשפט התפרסמו לראשונה בכמה חלקים בניו יורקר בשנת 1963 ולאחר מכן יצאו כספר בשם אייכמן בירושלים. הספר הפך לאחת מיצירותיה הידועות אך גם השנויות ביותר במחלוקת. טענו נגדה כי היא מנסה להמעיט בחומרת פשעיו של אייכמן ואף לחוש ברחמים כלפיו. בנוסף יצאו נגד טענתה כי היודנראט שנבחר בידי המשטר הנאצי סייע להשמדת היהודים באירופה בשל שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים. עם זאת הספר וגם חנה ארנדט כאינטלקטואלית בולטת הצליחו לעמוד מול הביקורת.

השנים המאוחרות יותר

דירתה של ארנדט המשיכה לשמש מקום מפגש עבור כמה מההוגים והסופרים המרתקים ביותר של התקופה. בינתיים הצטרף גם דור צעיר יותר למעגל, למשל העיתונאית מהניו יורקרוהסופרת רנטה אדלר והסופר הגרמני אווה ג'ונסון, שעבר להתגורר בשכונה הסמוכה בריברסייד דרייב 247 בשנת 1967. ארנדט המשיכה לעבוד ללא לאות, גם כמורה (למרות שמעולם לא קיבלה משרה קבועה) וגם כסופרת.

היא כתבה יותר ויותר על אירועים פוליטיים ואסונות במדינה שבחרה לחיות בה ולעיתים לא הבינה אותה נכון. אחת הפרשנויות המוטעות הבולטות המוקדמות שלה היה המאמרהרהורים על ליטל רוק, שהתפרסם בכתב העת Dissent בשנת 1959. במאמר היא מתחה ביקורת על האסטרטגיה של תנועת זכויות האזרח בנוגע להפרדה גזעית בבתי הספר, שלטענתה ניצלה ילדים שחורים למען מטרותיה הפוליטיות, מאחר שחינוך הוא עניין פרטי לדעתה. (לימים, בשיחה אישית עם ראלף אליסון, הודתה ארנדט בטעותה). עם זאת לעיתים קרובות היא גם מתחה ביקורת נוקבת במיוחד על הפוליטיקה האמריקאית וכישלונותיה, למשל בקשר למלחמת וייטנאם ולפרשת ווטרגייט. במאמרה האחרון, Home to Roost: 200 Years of the American Revolution, שפרסמה לפני מותה בשנת 1975, הזהירה: "ייתכן בהחלט שאנו עומדים באחת מאותן נקודות מפנה מכריעות בהיסטוריה המפרידות בין תקופות שלמות. עבורנו, בני התקופה, השקועים בדרישות הבלתי מתפשרות של חיי היום-יום, קו ההפרדה בין תקופה אחת לתקופה הבאה כמעט בלתי נראה כשחוצים אותו; רק לאחר שאנשים מועדים ועוברים הלאה, הקווים צומחים לחומות, שמאחוריהן נשאר העבר שלא ניתן עוד להשיבו." ויליאם שון, עורך בניו יורקר, כתב עם פטירתה: "נראה היה כאילו האדמה רועדת, כאילו כוח האיזון מול חוסר התבונה והשחיתות בעולם נעלם לפתע."