קשר מיוחד
תומאס מאן באיטליה

לאורך כל חייו שב תומאס מאן לאיטליה, ערש יצירתו. אולם העקבות שהותירו מסעותיו באיטליה ביצירתו מציירות את המדינה בצבעים עגומים באופן מפתיע.

מאת ג'ינה ארצדורף

ב-10 ביולי 1895 כתב תומאס מאן בן העשרים לידידו מבית הספר אוטו גראוטוף: "באיטליה שלווה מוצלת רבה בחורשות השקטות תועיל ליצירה שלי. אם לא אכתוב שם לפחות תריסר נובלות, איני רוצה להיות אמן." אלה דבריו של צעיר מבולבל, שאין לו עוד מקום בעיר הולדתו ליבק, ועדיין לא מצא את מקומו במינכן, עיר מגוריו החדשה. יומיים לאחר כתיבת המכתב תומאס מאן יוצא דרומה בעקבות אחיו הבכור היינריך. השהות באיטליה נמשכת כמה חודשים. מאן מגיע לרומא ולעיירה פלסטרינה, המרוחקת ארבעים קילומטרים משם. כעבור שנים רבות הציב תומאס מאן אנדרטה ספרותית לעיירה ברומן שלו "דוקטור פאוסטוס".

השהות באיטליה - הבסיס לתהילת עולם

שנה לאחר מכן הוא שב לאיטליה והפעם הוא יישאר שם כמעט שנתיים. הוא גר עם היינריך ברומא ב”ויה טורה ארגנטינה 34, קומה שלישית”. כאן, לא הרחק מהפנתיאון, כתב תומאס מאן סיפורים כמו “טוביאס מינדרניקל” ו”ליצנים”. וכאן, הרחק ממולדתו בצפון גרמניה, תומאס מאן, לימים זוכה פרס נובל לספרות, מתחיל לעבוד על האפוס המונומנטלי של מוצאו, “בית בודנברוק”. היינריך מאן יכתוב מאוחר יותר שהכישרון תקף אותו ברומא. נראה שאותו הדבר נכון גם לגבי אחיו הצעיר. אולם למרות שהבסיס לתהילת העולם שלו נמצא דרומית לאלפים, יצירתו של תומאס מאן מציירת תמונה עגומה של המדינה.

בטקסטים רבים של תומאס מאן ישנה התייחסות לאיטליה: ב”הר הקסמים” האינטלקטואל האיטלקי לודוביקו סטמבריני הוא אחד החולים בבית המרפא, בנובלה ”טוניו קרגר” טוניו הגיבור הולך לאיבוד באיטליה. ברומן “דוקטור פאוסטוס” מופיע השטן בפני אדריאן לברקין בעיירה פלסטרינה. אולם שני הטקסטים האיטלקיים המרשימים ביותר הם "מוות בוונציה" ו"מריו והקוסם". שניהם מתארים בדרכים שונות מאוד את החולי של החברה. לשניהם יש סוף טראגי ושניהם מבוססים על מסעות אמיתיים של תומאס מאן באיטליה.

שקיעה ואסון

בנובלה “מוות בוונציה” משנת 1911 הסופר גוסטב פון אשנבאך שזכה לתואר אצולה חש לפתע רצון עז לצאת למרחקים. הוא יוצא למסע לוונציה, שם מתפרצת מגפת כולרה שהרשויות המקומיות מסתירות מהציבור. שקיעתו האישית של אשנבאך מתרחשת במקביל להתפשטות המגפה  כאשר הוא מתאהב בטאדג’ו בן ה-14 המגלם את היופי המוחלט. בניגוד מוחלט לילד הפולני, ישנן כמה דמויות אפלות שגוסטב פון אשנבאך נתקל בהן במהלך מסעו: גזבר מפוקפק על המעבורת, גונדולייר ללא רישיון, שגוסטב עולה על הגונדולה השחורה שלו, מוזיקאי רחוב מושחת במרפסת המלון - פניה של איטליה בנובלה ”מוות בוונציה” מבשרים על אסון. ואכן בתום המסע בוונציה, שתומס מאן תיאר כ”טרגדיה של השפלה”, גוסטב פון אשנבאך אינו אלא קריקטורה של עצמו.

אזהרה מפני הפשיזם

הטקסט האיטלקי השני המוכר ביותר פרי עטו של חתן פרס נובל לספרות הוא “מריו והקוסם” משנת 1930. ארבע שנים קודם לכן ערכו תומאס מאן, רעייתו קטיה ושני ילדיהם הצעירים חופשה בעיירת הנופש פורטה דיי מארמי השוכנת על חוף הים הליגורי. מה שציפה שם למשפחה היה פשיזם ועוינות כלפי כל מה שזר. הנובלה האוטוביוגרפית במידה רבה, שכותרתה המשנית "חווית מסע טראגית", אינה רק שחזור ועיבוד ספרותי של החופשה, אלא גם אזהרה דחופה לקוראים הגרמנים מפני  הפשיזם, שדמותו של הקוסם צ'יפולה מגלמת. ההופעה שמשפחתו של המספר מבקרת בה מתגלה במהירות כמחזה של השפלה. צ’יפולה משתמש בהיפנוזה כדי לשדוד מהקהל שלו את רצונו החופשי ולהכפיף אותו לעצמו.

תומאס מאן מתאר את איטליה כמדינה כושלת ומושחתת מבחינה מוסרית בנובלות "מוות בוונציה" ו"מריו והקוסם". אין כל זכר למיתוס שהציג יוהן וולפגנג פון גתה כמאה שנה קודם לכן בדיווחו “מסעות איטליה”, שהפך את איטליה למושא לגעגועים. למרות זאת חזר תומאס מאן לאיטליה שוב ושוב עד גיל מבוגר מאוד. שנה לפני מותו כתב תומאס מאן בן הכמעט שמונים ביומנו על “אהדה לרומא עם האובליסקים והמזרקות שלה”, ועל רצונו לחיות שוב בבירה האיטלקית. עד כמה שיחסו לאיטליה נראה אמביוולנטי, דבר אחד בטוח: אילו לא היה יוצא למסע של שנתיים באיטליה זמן קצר לפני מפנה המאה, ייתכן שתומאס מאן לא היה הופך לסופר הגדול שהוא גם 150 שנה לאחר הולדתו