חייו של תומאס מאן
חתן פרס נובל לספרות ודמוקרט "מאוחר"

תומאס מאן כתב ספרות גדולה לאורך כל חייו. כמעט שלושה עשורים לאחר פרסום "בית בודנברוק", זכה הסופר בפרס נובל לספרות על רומן הביכורים שלו ב-10 בדצמבר 1929.
 

מאת שטפני גרוסמן

תומאס מאן נולד כבן השני במשפחה ב-6 ביוני 1875 בעיר ההנזה ליבק. הוא גדל עם ארבעה אחים ואחיות. הוריו לא יכלו להיות שונים יותר אחד מהשני: האב, חבר בחברה הפטריצית של עיר ההנזה, מייצג את ליבק הבורגנית. כאיש עסקים, הוא ניהל בהצלחה את העסק המשפחתי, כיהן כקונסול ולבסוף כסנטור. האם לעומתו הייתה שונה לחלוטין: היא מגלמת בדיוק את ההפך מהאב. תומאס מאן מתאר את אמו כ"... יפהפיה באופן יוצא דופן, בסגנון ספרדי מובהק, ...". הטמפרמנט הדרומי שלה והתעניינותה במוזיקה ובספרות מנוגדים לאב, איש העסקים.

הסלידה של תומאס מאן מבית הספר

תומאס מאן מתאר את ילדותו כ"נעימה ומאושרת". עם זאת, בדומה לאחיו היינריך, הוא אינו אוהב ללכת לבית הספר: "כבר בבית הספר התיכון הייתי עצלן כמו הרי ווסטרוולד: עצלן, עקשן ומלא בוז חסר רחמים לכל דבר, שנוא על המורים של המוסד המכובד...". בדומה לאחיו היינריך, הוא עזב את בית הספר לפני שניגש לבחינות הבגרות. כך באה לידי ביטוי גם סלידתו מליבק הבורגנית. תומאס מאן התנגד לתחושת הצמצום שבאה לידי ביטוי במבנים הגותיים העגומים, המשתקפים שוב ושוב ברומנים שלו, אך גם בבית הספר, שאינו מותיר מקום לבטלה ולקריאה.

מעבר למינכן

שנתיים לאחר מות בעלה בשנת 1891, עברה האם עם שלושת האחים הצעירים למינכן. המטרופולין הבווארי נחשב ל'עיר האמנויות' - עיר פתוחה לעולם, מקום מפגש לבוהמיינים ואמנים. תומאס מאן מצטרף לאימו בשנת 1893 ומתחיל התמחות בחברה לביטוח מפני שריפות. נוסף על כך הוא מפרסם את הנובלה הראשונה שלו. מכיוון שתומאס מאן מקבל רנטה חודשית מהירושה של אביו עם הגיעו לבגרות, הוא אינו חייב לעבוד בעבודה קבועה. הוא יכול להקדיש את כל זמנו לכתיבה. הרומן הראשון שלו, "בית בודנברוק", יצא לאור בשנת 1901, אך עורר תחילה סערה בליבק. ב-10 בדצמבר 1929 הוענק לו פרס נובל לספרות על רומן זה.

"בית בודנברוק" נכתב באיטליה

בשנת 1896 נסע תומאס מאן לאיטליה בעקבות אחיו היינריך. כאן הוא מתחיל בכתיבת  הרומן הנקרא ביותר שלו, בית בודנברוק - שקיעתה של משפחה. לשם כך הוא לא רק משתמש בקטעים משיחות סלון מהתקופה שבה חי בליבק, אלא גם אוסף מתכונים וביוגרפיות של כל בני המשפחה, החברים והיריבים. דמויות רבות ברומן, המשמש מעין 'כרוניקת אבות', נושאות מאפיינים של בני משפחה או של אזרחים בליבק.

בשל התיאור האירוני של הדמויות והתיאור שיורד לפרטים של העיר ליבק, אף על פי  שהעיר מעולם לא מוזכרת בשמה, היצירה נחשבת בעיני רבים מתושבי ליבק כ"רומן שמכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ". אחרים לעומתם סברו שיש עלבון בעובדה ששם העיר אינו מוזכר. זו אחת הסיבות לכך שהיחסים עם המשורר המפורסם נותרו מתוחים במשך שנים רבות.

בשנת 1900 סיים מאן את כתיבת הרומן, שיצא לאור בהוצאת פישר כעבור שנה. המהדורה הראשונה בת שני הכרכים לא זכתה להדים רבים. המהדורה השנייה בכרך אחד משנת 1903 הביאה את פריצת הדרך והפכה את תומאס מאן לסופר מוכר. בשנת 1929 הוא זכה בפרס נובל לספרות על "בית בודנברוק". חבר המושבעים נימק את בחירתו בכך שהיצירה "זכתה להכרה הולכת וגוברת במהלך השנים כיצירה קלאסית של הספרות העכשווית".

נישואים לקטיה פרינגסהיים

כששב למינכן עבד תומאס מאן בכתב העת הסאטירי Simplicissimus במשך שנה בשנת 1898. הוא נהנה מחיי האמנים ברובע שוואבינג והחל בשנת 1899 טיפח קשר הדוק עם האמן פול ארנברג, שהיו לו רגשות הומואירוטיים כלפיו. אבל הצייר נותר בלתי ניתן להשגה עבור תומאס מאן. מאוחר יותר עיבד מאן את חוויותיו בצורה ספרותית ב"מוות בוונציה". בשנת 1905 הוא נישא לקתרינה,"קטיה" פרינגסהיים, בת למשפחה מכובדת ממינכן. אולם הנישואים האלה לא נבעו מתשוקה אלא מהחלטה. באמצעות נישואיו חייו נמצאים במסלול מסודר. הם מביאים לעולם שישה ילדים.

"הר הקסמים" יוצא לאור לאחר משבר יצירה ממושך

למרות שהקים משפחה והצליח כסופר, נותר מאן אדם בלתי יציב. כלפי חוץ הוא שומר על חזות של פטריארך, אולם את רגשותיו הוא חושף רק ביומנו. הוא מטיל ספק בעצמו וביכולותיו, דבר הבא לידי ביטוי בהיבט הספרותי. מכיוון ששאיפותיו מעצמו גבוהות, הרומן המצליח הגדול הבא שלו, "הר הקסמים", יוצא לאור רק כעשרים שנה אחרי "בית בודנברוק", בנובמבר 1924. ישנן גרסאות שונות לגבי התאריך המדויק: לפי  WDR  התאריך הוא 20 בנובמבר, ואילו הוצאת פישר טוענת כי תאריך הפרסום הוא 28 בנובמבר.

התפתחות לדמוקרט "מאוחר" וגלות

מאן נקט עמדה פוליטית בשלב מאוחר. תחילה הוא תמך במלחמת העולם הראשונה ובירך על התחזקות מפלגות הימין החל משנת 1920. אולם לאחר רצח ולתר רתנאו בשנת 1922 לא היו לו עוד ספקות: עם השנים הוא הפך מריאקציונר א-פוליטי לדמוקרט "מאוחר". בסוף שנות השלושים הערכים האנטי-פשיסטיים והסוציאליזם התבססו אצלו. בשנת 1933 לא שב תומאס מאן לגרמניה לאחר סבב הרצאות, בעצת ילדיו אריקה וקלאוס. אולם ההגירה הייתה קשה לבני משפחת מאן. הם איבדו את אזרחותם הגרמנית וכמעט את כל רכושם.

בארה"ב מפרינסטון עד קליפורניה

דרכו של תומאס מאן עברה דרך העיירה סנרי סור מר שבצרפת, דרך ציריך ועד ארה"ב בשנת 1938. התחנה הראשונה היא פרינסטון, שם הוא נושא הרצאות באוניברסיטה. שלוש שנים לאחר מכן הוא עובר לפסיפיק פליסיידס, קליפורניה. בשנת 1944 קיבל תומס מאן אזרחות אמריקאית. בשנים אלו הוא כתב את הרומן המאוחר שלו "דוקטור פאוסטוס"  - סמל לאבדון של גרמניה. במהלך השנים הללו היה תומס מאן פרודוקטיבי במיוחד, ופרסם כתבים אוטוביוגרפיים רבים שבהם נקט עמדה פוליטית, כמו בנאומי הרדיו שלו לגרמנים.

מאן מדבר אל הגרמנים בזמן המלחמה

מאוקטובר 1940 התערב תומאס מאן מילולית במלחמת העולם השנייה מרחוק. בשישים נאומי רדיו בערך, המועברים בקושי רב באמצעות הקלטה וטלפון מקליפורניה לניו יורק ולבסוף ללונדון, תחנת הבי בי סי הבריטית משדרת את הנאומים באורך של חמש עד שמונה דקות פעם בחודש. מאן, חתן פרס נובל לספרות, מתעמת עם הנאצים ברגש ובפאתוס, פונה למצפונם של הגרמנים, ודורש מהם להתנער מהמשטר הנאצי.
נאומו של מאן מ-27 בספטמבר 1942 נחשב לאחד הנאומים החשובים ביותר בסדרה מאזינים גרמנים! מאן דיבר בו באופן ישיר מאוד לראשונה על רצח העם השיטתי של יהודי אירופה ושאל את הגרמנים שאלות נוקבות על כך. עם תום מלחמת העולם השנייה סיים מאן את הסדרה. הפרק האחרון שודר ב-10 במאי 1945.

השיבה לאירופה

בשנת 1949 הוא ביקר בגרמניה לראשונה לאחר מלחמת העולם השנייה. הסיבה לביקור היא הענקת פרס גתה של העיר פרנקפורט למשורר ב-28 באוגוסט. תומס מאן התקבל בהתלהבות ונחשב מאז ואילך כסמל להתחלה חדשה ופיוס.

התאבדותו של בנו קלאוס מטילה צל על שיבתו. תומס מאן אינו רואה בהתאבדות אשמה של אדם אחר אלא מייחס אותה ל"דחף המוות" של בנו. הוא אינו משתתף בהלוויה. בעיות משפחתיות, כמו מספר מקרי ההתאבדויות במשפחתו, מקבלות מקום רק ביומן שלו.

כאשר מאן נחשד בקומוניזם בתקופת המקארתיזם בארה"ב, הוא שב לאירופה סופית בשנת 1952. הוא עושה שלום עם היבשת הישנה, כולל גרמניה. במהלך חופשה הוא מחפש מקום מגורים בשוויץ. תחילה הוא מתיישב בארלנבך, לאחר מכן בקילכברג המוכרת שליד ציריך. מאן הוא עובד ללא הפסקה עד הסוף. בשנת 1954 יצא לאור פליקס קרול - וידוייו של  מאחז-עיניים, ובשנת 1955 הוא נשא שני נאומים על שילר.

אזרחות כבוד

הביוגרף של תומס מאן, קלאוס שרוטר, מתאר את 20 במאי 1955 כ"רגע גדול ומרגש בחיים המגיעים אל סיומם": זה היום שבו ליבק מעניקה אזרחות כבוד למאן בן הכמעט שמונים. כך גם עיר הולדתו מכירה סוף סוף בהישגיו של הסופר הגדול - לדברי שרוטר, מחווה חשובה של פיוס: "הוא הביע הכרת תודה על המפגש המחודש הזה, שהביא לשלום סופי עם מולדתו". רק כמה שבועות לאחר מכן, ב-12 באוגוסט 1955, נפטר תומאס מאן בבית החולים בקנטון ציריך.


--
מאמר זה נלקח מ-NDR ונערכו בו שינויים קלים. אנו מודים ל-NDR על פרסום המאמר המקורי.  10 בדצמבר 2024