הר הקסמים
מהלך של התפתחות עצמית
צילום: © picture-alliance / akg-images | akg-images
תיאודור אדורנו המליץ לקוראי הרומן של תומאס מאן לוותר על המאמץ המייגע של פענוח סמלים, לשכוח את הסופר, ובמקום זאת לקרוא את היצירה שלוש פעמים. הסופרת קטרזינה טרשצ'יאק מסבירה מדוע כדאי לשקול את ההצעה הזאת.
מאת קטרזינה טרשצ'יאק
לתיאודור אדורנו הייתה חשיבות בעיני תומאס מאן כחוקר של ארנולד שנברג. בשנת 1962 הניח אדורנו שהבנה אמיתית של יצירתו של מאן מתחילה רק כאשר לא מתבוננים עוד ב-Baedeker (המדריך). במקום זאת הוא המליץ לקורא של "הר הקסמים" לוותר על המאמץ המייגע של פענוח הסמליות ומהניסיון להבין את ההשפעות הפילוסופיות שיבהירו את כוונת הסופר. הוא מציע לבחון את הרומן באמצעות קריאה בו שלוש פעמים, להימנע מלהתרכז בכוונות המחבר או במשמעות הבאה לידי ביטוי בתוכן. מדוע אפוא כדאי לקבל את ההצעה הזאת, שנדמית בימינו, כך נאמר, כאינטלקטואליזם מעודן מדי?
מדוע מומלץ לקרוא שוב רומן שלא רק עמוס בספרות משנית, אלא גם בתסכולים רבים ומוכחים מצד הקוראים? והאם אפשר בכלל לסמוך על הערותיו של פילוסוף כה תובעני כמו מחבר "דיאלקטיקה שלילית"?
בדיחה נשגבת
לפי אדורנו - בניגוד למה שתומאס מאן סבור - היצירה מתחילה במקום שבו כוונתו של המחבר מסתיימת. עם זאת בשנת 1939 נשא אדורנו הרצאה בפרינסטון כדברי מבוא ל"הר הקסמים", שם אמר שליצירה יש כוונה אימננטית, רחבת היקף ומשמעותית יותר מזו של המחבר עצמו. לפיכך הוא חושב על אמנות כמו שותפו האינטלקטואלי, שבחיבורו ביקש לשחרר את הספרות מהסופר הקונקרטי. אגב, ישנם כמה קווי דמיון ספציפיים, מאחר שאדורנו מתייחס פעמים רבות לתומאס מאן ביצירתו המרכזית "תיאוריה של האסתטיקה", שאת האמנות שלו הוא רואה כ"בדיחה נשגבת". הוא אמנם אינו מצטט במדויק, אינו מביא שום מקור ומתייחס למאן באופן ישיר ובאיזון עדין, שכן בסופו של דבר הוא מתעניין באידיאל של אמן הקרקס היוצר אמנות כ"קסם": "ברמה הגבוהה ביותר של הצורה, מעשה הקרקס הבזוי חוזר על עצמו". מאן נוקט גישה דומה בנוגע לציטוט של סמכויות כאשר הוא חושף בפני מאזיניו האמריקאים את המהות של "הר הקסמים". הוא נשען על ה"בדיחה הרצינית מאוד" של גתה כפי שתיאר פעם את מחזהו "פאוסט" וכפי שעיצב מאן את "הר הקסמים". לבסוף מאן מתיימר לדרוש מהקורא קריאה כפולה, ואילו אדורנו ממליץ על קריאה משולשת ועל דחיקת המחבר לצד בשל הטכניקה הייחודית של הרומן והקומפוזיציה המוזיקלית שלו. הוא עושה זאת בדיוק מהסיבה שאדורנו ביקש להתעלם ממנה. שני ההוגים קרובים זה לזה דרך סוג של תעלול אינטלקטואלי במשחק של הבדלים וקווי דמיון בלתי צפויים; חוש הומור ייחודי שמופיע במקום שבו תולדות ההתקבלות ובמידה מסוימת גם תולדות הספרות או אף הפילוסופיה רואות רק את הרצינות ואת הכובד של היצירה האינטלקטואלית והספרותית.ראוי לנסות
ומה אם אתה רוצים לראות את "הר הקסמים" כבדיחה, כתעלול נועז ושובב? Placet experiri - ראוי לנסות, כפי שסטמבריני נהג לומר, כשציטט את פטררקה. הוא מדביק בכך את הנס קסטורפ, ובעקבות זאת הגיבור התמים משתמש במוטו הזה דווקא ברגע שבוודאי יעורר התרעמות אצל המורה האינטלקטואלי והרוחני שלו: בפרק המפוקפק ביותר הוא משתתף בניסוי רוחני, המונחה בידי "סקרנותו חסרת האחריות של אדם העובר מסע חניכה". Placet experiri - ראוי לנסות. הגיבורה של הניסוי הזה היא אלן ברנד הצעירה, "דבר מתוק בגיל תשע עשרה", כפי שהמספר מגלה באופן יומרני. הנערה בעלת יכולת על חושית, דבר המאפשר "סיאנס כמשחק חברתי" המתרחש במעגל המוכר שהנס קסטורפ מצטרף אליו. תומס מאן מצייד את ה"משחק" בציוד המוכר והשחוק מדי: סיאנס עם רוחות מתקיים בעזרת הזזה של כוסות כדי לתקשר עם רוח שמאייתת את האותיות, ובסופו של דבר גם קסטורפ יוצר קשר כדי לברר כמה זמן עוד תימשך שהותו בסנטוריום. התשובה שהוא מקבל היא הפקודה הלוחשת: "לך... בדרך לא רגילה!", תשובה המעוררת חרדה גדולה לא רק אצלו אלא בקרב כל הנוכחים. ואם זה לא מספיק, מופיעה על ברכיו "מזכרת", שהוא לא הביא עמו לסיאנס ולכן היא מפתיעה אותו עד עמקי נשמתו. עם זאת, קסטורפ מצליח להחביא במהירות את ההקלטות על לוחית הזכוכית הקטנה. ובכן, מה קרה לו? כשהוא מדווח לסטמבריני על הסיאנס, המנטור שלו מזועזע מההונאה. אולם הדיבור העקיף בקטע זה מגלה שקסטורפ אינו מסכים עם פתרון כזה. בהזדמנות זו – ניסיון הסיאנס הרוחני – קסטרופ מזהה עבור עצמו את משמעות המושג "תעלול של החיים" (Gaukelei) :"האופן שבו מר סטמבריני חושב על מילה זו, המונח הזה שבו יסודות של חלום ומציאות מתערבבים זה בזה כך שזה אולי פחות זר לטבע עצמו מאשר לחשיבה היומיומית הגסה שלנו. סוד החיים הוא, פשוטו כמשמעו, חסר תחתית, ומה הפלא אפוא אם מדי פעם תעלולים של החיים יוצאים ממנו… וכן הלאה באופן הידידותי, הרופס והסלחני של גיבורנו...". ההרהורים הללו בנוגע ל"תעלולים של החיים" מקבלים גוון סלחני האופייני למחבר כשמדובר בהתפתחות כלשהי של הדמות. בכל פעם שקסטורפ יכול היה להגיע לרמת תודעה גבוהה יותר, הסופר דוחה אפשרות זו מיד. תעלולי קסם ובכך גם "להטוטנות" נתפסים בסיפור כבדיחה ממדרגה גבוהה יותר ולכן הם לעג לתפיסה של חינוך או התפתחות של הגיבור הצעיר.הנס קסטורפ ניסה להשתתף בניסוי, אך - בניגוד לציפיות הקורא - המחבר מסרב לתת לנו תוצאה כלשהי. אמנם הפרק רחב יריעה ומפורט, אך הוא אינו מתפתח בכיוון המוביל למסקנה, כלומר לשינוי רוחני ואינטלקטואלי, או להבשלה של הגיבור. המונח הלטיני lateinische experientia מקורו בפועל experior שפירושו "להעמיד למבחן", המציין יותר פעילות מתמשכת מאשר תובנה. ולא שהנס קסטורפ לא היה מנסה! הוא חווה את חוויותיו, אך נותר כל הזמן - כפי שהמספר מציג אותו באופן מיושן - אותו סובייקט המחפש פשרה.