שי עבאדי: צרוב בזמן

כיצד מציירים געגוע? כיצד לוכדים זיכרון, כמיהה או תחושת מקום?

התערוכה החדשה: ״צרוב בזמן״ של האמן שי עבאדי מזמינה את המבקרים למסע חזותי ורגשי בין נוף, זיכרון והיסטוריה.
מזה שני עשורים עוסק שי עבאדי (יליד ירושלים, 1965) ביצירות המנסות לגעת בשאלות של נוף, מקום וזיכרון, מתוך תחושת זיקה אל עבר היסטורי, מקראי וארץ־ישראלי, ובה בעת גם אל מחוזות גאוגרפיים רחוקים שמעבר לנוף המקומי והמוכר.
עבודותיו נטוות לכדי קשרים בין מזרח צרוב שמש, שהוא ישימון של בדידות וגעגוע, לבין מערב גרמני מרשים וקודר מבע.

בטכניקה ייחודית שפיתח, עבאדי יוצר באמצעות צריבה וחריכה חשמלית על גבי לוחות OSB שבבי עץ דחוסים בעלי חומריות גסה ופשוטה.
אל תוך המשטחים החרוכים הוא מטמיע דימויים של נופים, דמויות ורגעים היסטוריים, ומעליהם מוסיף שכבות של פחם וצבעי שמן.
הטקסטורה הצהבהבה של הלוחות הופכת לחלק בלתי נפרד מן הנוף המדברי והצחיח המופיע בעבודות, ויוצרת תחושה של זמן שנצרב ונעצר לרגע.

בתערוכה מוצגות עבודות מתוך שתי סדרות מרכזיות:״אוגוסטה ויקטוריה״ ו״בומרנג בדרכי הנשימה״, העוסקות בזיכרון אישי וקולקטיבי, בגלות, בטראומה ובאופן שבו ההיסטוריה ממשיכה להיחרט בגופו של ההווה.
דרך דמויות כמו תיאודור הרצל, יעקב שבתאי ודמות אישה עטויה שחורים, לצד נופי ירושלים ואתרים טעוני משמעות, מבקש עבאדי לבחון כיצד זיכרונות וכאב נודדים בזמן ומשנים צורה מדור לדור.

הבחירה להציג את התערוכה במוזיאון ארצות המקרא ירושלים יוצרת דיאלוג חי בין שכבות ההיסטוריה והזיכרון בין מה שנחפר מן האדמה לבין המציאות המתקיימת מעליה.