יום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קורבנות השואה
הכתם העיוור בלב דרזדן

עד לאחרונה איש כמעט לא זכר שמאות יהודיות ויהודים נשלחו אל מותם מתחנת הרכבת העתיקה של לייפציג בדרזדן. אנדרה לאנג (André Lang), הולגר קנאק (Holger Knaak) והשותפים שלהם מעוניינים לשנות זאת וליצור מקום מפגש עם חיים יהודיים. לרגל יום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קורבנות השואה שוחח העיתונאי אנדראס רות מדרזדן עם השניים.

מאת אנדראס רות

מר לאנג, אנו נמצאים כאן בשטח של תחנת הרכבת העתיקה של לייפציג בדרזדן, שטח נטוש עם חורבות. רוב תושבי דרזדן כלל אינם יודעים: מכאן נשלחו מאות יהודיות ויהודים למחנות ריכוז והשמדה החל משנת 1942. מה אתה מרגישכשאתה עומד במקום הזה?

לאנג: המקום הזה נוגע מאוד לליבי וקשור לתולדות משפחתי. נולדתי בשנת 1946 במנצ'סטר, שם הוריי
חיו בגלות איתי ועם אחותי. אבי היה קומוניסט שנלחם נגד הנאצים באופן פעיל וישב בכלא. אמי מגיעה ממשפחה הונגרית-יהודית. רבים מקרובי המשפחה ההונגרים שלנו היו בגטאות ובמחנות ההשמדה הנאציים. תחנת הרכבת העתיקה של לייפציג מסמלת את מה שעוללו לאנשים בתקופת השלטון הנאצי

מר קנאק, אגודת האמנים שלך blaueFABRIK מצאה בית חדש לפני שמונה שנים באגף צדדי של תחנת הרכבת העתיקה של לייפציג. האם ידעת באותה העת לאיזו טריטוריה היסטורית אתה נכנס?

קנאק: בשנים הראשונות לא ידעתי על כך דבר. ידעתי רק שתחנת הרכבת הזאת הייתה התחנה הסופית של אחד מקווי הרכבת הבינעירוניים הישנים בעולם, שפעל בין לייפציג לדרזדן מאז שנת 1839. הייתי מופתע מאוד מכך שהמקום נראה ממש כמו חורבה. כהיסטוריון הייתי המום לחלוטין. במקום אחר היו מקימים פה מוזיאון. הזיכרון של גירוש היהודים ברכבות מעלה בי את המחשבה שההיסטוריה של הטכנולוגיה והירידה המוסרית שזורים פה זו בזו. עם הידרדרות לברבריות.

האם היית מודע לצדדים האפלים האלה של תחנת הרכבת העתיקה של לייפציג בקהילה היהודית בדרזדן, מר לאנג?

לאנג: לא. גם לא זכור לי שעסקו במיוחד בהיסטוריה של המקום הזה בתקופת נעוריי וגם מאוחר יותר. בתקופה של גרמניה המזרחית תחנת הרכבת העתיקה של לייפציג לא הייתה ידועה כמקום שהתבצעו בו גירושים. רק בשנת 2001, כאשר האמנית מריון כהנמן (Marion Kahnemann), שהיא גם חברה בקהילה היהודית שלנו, יצרה לוח זיכרון למגורשים בתחנת הרכבת נוישטט הסמוכה, זה הפך לנושא ציבורי.

יש לך הסבר לכך שהזיכרון נמחק במשך תקופה כה ארוכה?

לאנג: תחנת הרכבת העתיקה של לייפציג הייתה עדיין פעילה במשך שנים רבות כתחנת משא. והיו אתרי הנצחה נוספים בדרזדן לזכר קורבנות המשטר הנאצי. יהודיות ויהודים כבר זוהו כקבוצת קורבנות חזקה בגרמניה המזרחית. עם זאת ההתמקדות הייתה במידה רבה בקבוצות קורבנות שלחמו באופן פעיל נגד הפשיזם - אבי השתייך לקבוצה כזו.

כאן בתחנת הרכבת העתיקה של לייפציג אנו מבקשים להנציח את היהודיות והיהודים שנשלחו למחנות ההשמדה הנאציים. ואנו רוצים לדבר גם על הפושעים. הטרנספורטים של היהודים ממחנה הלרברג בדרזדן אורגנו על ידי עיריית דרזדן, המשטרה, האס אס, הגסטפו והדויטשה רייכסבאן. היו פושעים רבים.

לאחר המלחמה הפושעים ורוב החברה ברפובליקה הפדרלית של גרמניה ובגרמניה המזרחית לשעבר כאחד שתקו בכל הנוגע לכך. כשהלכתי לבית הספר בגרמניה המזרחית לא היה עיסוק במה שעשו האבות והאימהות של חבריי לכיתה בתקופת הפשיזם. איפה הם היו? איפה הם היו כולם? גרמניה המזרחית, לאחר הרשעתם של פושעים נאצים פעילים, הפכה במהרה למדינה אנטי-פשיסטית, בלי לחשוב גם על האשמה ועל השתיקה של רוב החברה בתקופה הנאצית - וללמוד ממנה.

את הכתם העיוור הזה ניתן לתפוס בידיים בתחנת הרכבת העתיקה של לייפציג: זהו שטח גדול ולא ידוע במרכז דרזדן, מט ונוטה לנפול. כיצד קרה שהמקום הזה התגלה מחדש בשנים האחרונות?

לאנג: חלק גדול מהשטח נרכש בידי רשת קמעונאית גדולה לאחר שנת 1989 כדי להקים שם שוק צרכנים ענק. כאשר התעוררה התנגדות, התחנה הישנה הייתה במוקד העניינים - וגם ההיסטוריה שלה עם הכתם האפל מאוד. בחודש ינואר 2022 יש לנו אירוע זיכרון לזכר יום השנה השמונים לתחילת הגירושים הכפויים. כך נולד ארגון התמיכה של תחנת הרכבת העתיקה של לייפציג במטרה שיווצר מקום ראוי של זיכרון ומפגש.

מר קנאק, אתה חבר מייסד של האגודה תחנת הרכבת העתיקה של לייפציג שיצאה בשנת 2024 מארגון התמיכה. מדוע המיזם הזה היה חשוב לך כמנהל אגודת האמנים blaueFABRIK?

קנאק: התוודעתי להיסטוריה האפלה של תחנת הרכבת בעיקר באמצעות ההכנות לאירוע הזיכרון בחודש ינואר 2022. די מהר היה לי ברור: כאשר מתכננים את השימוש העתידי בשטח הגדול הזה, יש לקשור בין השימוש התרבותי הקיים ובין ההיסטוריה. בנייני התחנה הישנים יכולים לשמש לתערוכות ומפגשים, אתר הנצחה, בית קפה, מקום לערבי קריאה, הרצאות וקונצרטים.

היו גם קולות ביקורתיים בקרב הקהילה היהודית בדרזדן, שאמרו שמוזיקה על הרמפה של רציף הרכבת, שממנה שלחו אנשים לכיוון מחנה הריכוז, אינה הולמת כלל.

לאנג: ישנם חברים בקהילה היהודית שאומרים: המקום הזה צריך לשמש אתר הנצחה בלבד אך יש גם צד אחר של הצעירים יותר שאומרים: חיים יהודיים היו קיימים לפני הרייך השלישי ולמרבה המזל הם קיימים שוב. איננו רוצים להגדיר את עצמנו רק דרך הקשר לשואה. וכך ישבנו יחדיו ושוחחנו על העניין. אנו רוצים ליצור מקום של זיכרון, של הנצחה ושל מפגש בין יהודים ללא יהודים, עם אירועים של דיונים, קולנוע ומוזיקה. בהתאם לאתר ההיסטורי. בנוסף אנו מתכננים הקמה של מסעדה כשרה קטנה או בית קפה. אנו רוצים שזה יהיה מקום מפגש בין חברת הרוב למיעוט. אז צריך גם להיפתח.

מהי התרומה האפשרית של ארגון תרבות כמו blaueFABRIK?

קנאק: כאשר יותר ויותר אנשים חיים בבועה שלהם, יש צורך בחללי מפגש. אמנות ותרבות מילאו גם את התפקיד הזה מאז ומתמיד. אולי רבים עדיין מהססים ללכת ישירות לקהילה יהודית - ואנו כארגון תרבות מהווים בעצם טריטוריה ניטרלית. אנחנו אגודת אמנים שמנהלת בית תרבות בדגש על ג'אז, ומערך הנושאים הזה חדש לנו יחסית בעבודה הקשורה לתוכן.
לכן, אם נקיים כעת אירועים בנושאים אלו בנוסף לתוכנית הרגילה שלנו - כמו למשל האירוע בהשתתפות האמן הישראלי עידן גולקו ופסנתרן הג'אז הישראלי עידו ספאק בדצמבר, שזוכה לתמיכה של מכון גתה ישראל - נוכל לעניין אנשים שאחרת לא היו באים במגע עם התרבות היהודית
מזה שנים מדברים על תחנת הרכבת העתיקה של לייפציג בדרזדן - מתי אפשר יהיה לפתוח את התחנה כמקום מפגש וזיכרון?

לאנג: מועצת העיר הביעה את הסכמתה פה אחד לפני שנתיים עם הימנעות של האלטרנטיבה לגרמניה והבוחרים החופשיים. הארגון שלנו עובד כעת על התכנון הנדרש. העלויות יהיו בגובה 20 עד 25 מיליון יורו. ראש העיר דרזדן וראש ממשלת סקסוניה הסכימו לתמוך בנו. הייתה גם שיחה עם יו"ר מועצת המנהלים של חברת הרכבות של גרמניה. הוא הודה בשותפות באחריות של חברת הרכבות לרדיפת היהודים. סיום הפרויקט ייתכן בשנים 2028 או 2029 אם כולם יעבדו באופן אינטנסיבי.

האם מאחורי תכנית זו קיים הרצון שלא תהיה למוות במקום זה שבו התבצעו הגירושים המילה האחרונה?

קנאק: כן, בהחלט. הנאציזם חי גם מן הפילוג בין "אנחנו" וה"אחרים", דבר שבא לידי ביטוי לא רק ב”גרמנים" לעומת “יהודים” אלא גם בהדרה של קבוצות אחרות. כשאנשים באים לקונצרטים, לערבי קריאה, אולי אפילו לערב ריקוד ואנשים יהודים ושאינם יהודים חווים חוויות יפות ביחד - זהו הניצחון הגדול ביותר על הנאצים דאז ועל אלו ששוב מתייחסים אל קבוצות מסוימות כבעלות ערך רב יותר מאחרות. מדובר אפוא במתכון טוב כדי למנוע היווצרות בועות בין יהודים לאחרים, ובאופן כללי כדי לעשות משהו נגד הקיטוב ההולך וגדל בחברה בין קבוצות שקל להסיט אותן זו נגד זו.

לאנג: המקום הזה נועד לחבר בין אנשים גם באמצעות תרבות ומוזיקה - זוהי הנצחה ראויה של קורבנות השואה. המילה האחרונה צריכה להיות: תלמדו ממנה והחיים היהודיים יימשכו בעיר שלנו.



על אודות האנשים:
אנדרה לאנג, בן 78, הוא חבר ותיק בקהילה היהודית בדרזדן ודובר ארגון התמיכה של תחנת הרכבת העתיקה של לייפציג בדרזדן.

הולגר קנאק, בן 47, הוא מנהל אגודת האמנים blaueFABRIK בדרזדן והיסטוריון בהשכלתו.