גלות בגן עדן
וילה אורורה וביתו של תומאס מאן בלוס אנג'לס

בתקופת הדיקטטורה הנאצית מצאו אמנים, מדענים  ואינטלקטואלים גרמנים רבים מקלט בדרום קליפורניה. הסופרים ליון פויכטוונגר ותומאס מאן היו שניים מ"גולי גן העדן" הבולטים ביותר. הצטרפו אלינו למסע אל בתיהם לשעבר בלוס אנג'לס, שהפכו למקומות מפגש טרנס-אטלנטיים.

הסופרת קרסטין זילם (Kerstin Zilm) מספרת את סיפורן של שתי וילות בפסיפיק פליסיידס (Pacific Palisades), שכונת מגורים במערב לוס אנג'לס, ושל תושביהן המפורסמים: תומאס מאן וליון פויכטוונגר. הסופרים עברו לביתם החדש בארה"ב בתקופת מלחמת העולם השנייה לאחר בריחה מסוכנת מגרמניה הנאצית. הווילות שלהם לא היו רק מקום מגורים, אלא אף הפכו למקום מפגש לאינטלקטואלים, אמנים ומהגרים מאירופה שחיו בגלות: ברטולד ברכט והנס אייזלר, צ'רלי צ'פלין וארנולד שנברג ופרנץ ועלמה ורפל נפגשו בביתם של ליון פויכטוונגר ורעייתו מרתה. שתי הווילות מאכסנות כיום אמנים, סופרים ומדענים שמקבלים מלגת שהייה.

הסופרת קרסטין זילם הפיקה את הפודקאסט „The Big Pond“ בשנת 2018 כדי לציין את שנת הידידות הגרמנית אמריקאית. קרסטין זילם עברה מגרמניה ללוס אנג'לס בשנת 2003 ככתבת, ומאז היא חיה שם ועובדת ברדיו, במדיה המודפסת ובטלוויזיה.

בית תומאס מאן בפסיפיק פליסיידס, לוס אנג'לס | © Josh Cho, באדיבות בית תומאס מאן

תמליל

קרסטין זילם: בתקופת המשטר הנאצי אמנים, מדענים ואינטלקטואלים גרמנים מצאו מקלט בדרום קליפורניה. ליון פויכטוונגר ותומאס מאן היו שניים מ"גולי גן העדן" הבולטים יותר. הסביבה החדשה שלהם הזכירה להם את הים התיכון, אך הם לא הפסיקו לחשוב על המדינה, החברים והמשפחה שנאלצו להותיר מאחור. גלות, מערכות יחסים טרנס-אטלנטיות וויכוחים על נושאים גלובליים דחופים - הסוגיות האלה ממלאות את בתיהם לשעבר של פויכטוונגר ומאן היום כפי שהיה בעבר. הצטרפו אלינו למסע לווילה אורורה ולביתו של תומאס מאן בפסיפיק פליסיידס.
קרסטין זילם: מרגיט קליינמן, מנהלת וילה אורורה, מספרת כיצד ליון ומרתה פויכטוונגר הגיעו ללוס אנג'לס. היא מדריכה סיור ספונטני במבוך החדרים, גרמי המדרגות והמסדרונות, לאורך רצפות עץ חורקות, תמונות מן העבר בשחור לבן, רישומים ופסלים. כ-15 מבקרים עוקבים אחריה בבית האחרון שבני הזוג פויכטוונגר יצרו לעצמם. ליון נפטר בקליפורניה בשנת 1958, רעייתו הלכה לעולמה כמעט שלושים שנה מאוחר יותר, בשנת 1987. ליון פויכטונגר מתח ביקורת על אדולף היטלר מאז שנות העשרים. הנאצים שללו ממנו את האזרחות הגרמנית שלו ושרפו בפומבי את ספריו. בני הזוג נמלטו תחילה לדרום צרפת, שהתברר כמקום לא בטוח עבורם. קרסטין זילם: בני הזוג פויכטוונגר הצטרפו במהרה לקבוצה גדולה של גולים בדרום קליפורניה. מרתה מצאה את וילה אורורה ב-520 Paseo Miramar בגבעות פסיפיק פליסיידס, המשקיפה על מפרץ סנטה מוניקה עם נוף עוצר נשימה של האוקיינוס השקט. היא אהבה את הבית בסגנון הספרדי בין עצי אקליפטוס ועצי דקל עם קירות לבנים נישאים, רעפים אדומים, מרפסות ואת החצר הגדולה שהיא יכלה להפוך לגינה פורחת. איש לא התגורר בבית במשך כמה שנים, ולכן הוא היה במצב לא טוב כשבני הזוג פויכטוונגר הגיעו. אולם למהגרים החדשים הייתה תחושה שהמקום מושלם כדי לבנות פה בית של סופר שיש בו מספיק מקום לאירוח חברים ועמיתים. זה היה בדיוק מה שמרתה חיפשה. קרסטין זילם: מרתה הביאה לווילה רהיטים מחנויות עודפים וחנויות יד שנייה בלוס אנג'לס. לדברי מרגיט קליינמן, מנהלת הווילה, עד מהרה הפכו עמיתים גולים וחברים חדשים מהוליווד לאורחים קבועים בסלון ובגינה שלהם, ביניהם ברטולט ברכט והאנס אייזלר, צ'רלי צ'פלין וארנולד שנברג, פרנץ ואלמה ורפל, תומס והיינריך מאן.
  קרסטין זילם: כסמל לנחישותו לבנות בית חדש בגלות, הלך ליון פויכטוונגר בעקבות תשוקתו הגדולה ביותר מלבד הכתיבה והקים את ספרייתו השלישית. הספרייה הראשונה נשרפה בברלין בשנת 1933. את הספרייה השנייה נאלץ להותיר מאחור בדרום צרפת. כשפויכטוונגר נפטר היה לו אוסף של 30,000 ספרים, 8,000 מתוכם נמצאים כעת במחלקה לאוספים מיוחדים של אוניברסיטת דרום קליפורניה. 22,000 ספרים נמצאים עדיין בכונניות ספרים בווילה אורורה.

[מחיאות כפיים]
  קרסטין זילם: מרגיט קליינמן מברכת כעת את קבוצת העמיתים האחרונה, שהגיעה לשהות של שלושה חודשים בווילה. הבית הפך לרזידנסי לשהות  אמנים לפני יותר מעשרים שנה. כשמרתה פויכטוונגר הלכה לעולמה נראה היה שהבית עלול להימכר ולהיהרס. קבוצה של אמנים, דיפלומטים, פוליטיקאים ועיתונאים נרתמה למשימה ורכשה את הנכס. הווילה שופצה וניצלה מאובדן. כמו כן חיזקו את הבסיס שלה מפני רעידות אדמה. בשנת 1995 הגיעו עמיתים ראשונים לתוכנית חדשה שנוסדה במימון ממשלת גרמניה. מאז יותר מ-350 אמנים נהנו מההזדמנות להתרחק מהשגרה שלהם בבית, לקבל השראה מהסביבה היפה, מתולדות המקום ומהעיר לוס אנג'לס. עבור העמיתה סטף היידהוז  (Stef Heidhues) זו לא הפעם הראשונה בקליפורניה. האמנית החזותית אסירת תודה על ההזדמנות לגלות את לוס אנג'לס עוד קצת בלי שום לחץ להציג תוצרים קונקרטיים בסוף שהותה בווילה.
  [צלילים מוקלטים]

קרסטין זילם: האנו לייכטמן, מלחין ואמן סאונד, מנגן דוגמאות לאמנות שלו מהמחשב. הוא שוהה בחדר השינה לשעבר של ליון פויכטוונגר במשך שלושה חודשים, אך במהלך שהותו הוא בעיקר מלחין ומתנסה באולפן המוזיקה של הווילה. החדר הקטן בחלקו האחורי של הבית היה בעבר המקום האהוב על מרתה פויכטונגר, שם שתתה את השרי שלה וקיבלה את פני האורחים. לייכטמן אוהב לגלות את העיר. אפילו התנועה בלוס אנג'לס הפכה להיות מקור השראה עבורו.
  קרסטין זילם: מווילה אורורה זו נסיעה של חמש עשרה דקות בלבד בשדרות סאנסט למרכז אחר לשעבר של גולים אירופאים בלוס אנג'לס: 1550 San Remo Drive. זהו ביתו לשעבר של תומאס מאן, הסופר וחתן פרס נובל הידוע בעולם. הוא התגורר כאן עם משפחתו בשנים 1942 עד 1952.

[מוזיקה מתנגנת ברקע]

קרסטין זילם: ביוני 2018 לימוזינות שחורות שחנו ברחובות המפותלים המקיפים את הבית העידו על מבקרים חשובים. המבנה בן שתי הקומות מוסתר מהרחובות בין עצי אקליפטוס ועצי דקל, שיחי הרדוף ובוגנווויליות. השבועות האחרונים היו עמוסים ורועשים. הבית עבר שיפוץ ממש עכשיו. כעת מתערבבים בחצר מבקרים מארצות הברית ומאירופה. סטודנטים ופרופסורים, אמנים ואינטלקטואלים, שכנים, פוליטיקאים ועיתונאים ממתינים לפרנק-וולטר שטיינמאייר, הנשיא הפדרלי של גרמניה. הוא נסע ללוס אנג'לס כדי לחנוך את הנכס באופן רשמי לקראת ייעודו החדש. בזמן שדי ג'יי מבדר את הקהל בחוץ, נכדו של תומס מאן, פרידו מאן, חולק סיפורים על המקום בתוך הבית. בחליפה לבנה ובמחוות גוף נמרצות הוא מספר על הזמנים שהוא בילה כאן כילד. הוא ביקר בבית לעיתים תכופות מגיל שנתיים עד גיל תשע. פרידו אפילו הלך לבית הספר בפסיפיק פליסיידס עד שמשפחת מאן עזבה לשווייץ.
 
קרסטין זילם: פרידו מאן מצביע מהספה אל האח והמרפסת שבה, לדבריו, הסבא, משפחתו וחבריו האזינו לתקליטים ולנגינת פסנתר, לעיתים תומאס מאן עצמו ניגן. פרידו זוכר כיצד דקלם שירים בסלון. יותר מכול הוא זוכר כיצד הבית היה מתמלא בדיונים נלהבים על אירועים אקטואליים ועל ההתפתחויות הפוליטיות באירופה ובארצות הברית. הקבוצות שהתאספו כאן היו מגיעות באופן קבוע גם לווילה של פויכטונגר. השיחות גלשו לא פעם אל החצר. לדברי פרידו כשמזג האוויר היה טוב כולם פשוט רצו לשבת בחוץ במרפסת בשמש.
 
קרסטין זילם: משפחת מאן נשארה בקליפורניה גם בזכות האקלים הים תיכוני. בדומה לבנני הזוג פויכטוונגר, הם אהבו את הנופים אל ההרים והאוקיינוס. אך בראש ובראשונה הם הרגישו את החירות לבטא את עצמם, דבר שנלקח מהם במולדתם בגרמניה הנאצית. תומאס מאן היה תומך נלהב של צורת הדמוקרטיה בארה"ב. ביוני 1944 הוא הפך לאזרח ארה"ב. ברגע שהמשפחה החליטה להישאר, היא רצתה לבנות לעצמה בית משלה. המשפחה רכשה את הנכס ושכרה את שירותיו של האדריכל יוליוס ראלף דוידסון, שהיה גם הוא מהגר דובר גרמנית. הוא התבקש לתכנן בית משפחה עם חדרים נפרדים עבור תומאס מאן, שבהם הוא  יוכל לכתוב, להירגע ולהתרכז ללא הסחות דעת. לקח זמן עד שהבית היה מוכן ועד שהם יכלו לעבור לשם, אולם ברגע שבני המשפחה התמקמו בבית הם אהבו אותו מאוד. תומאס מאן כינה את הבית "בית שבעת עצי הדקל". ליד שולחנו המוקף כונניות ספרים הוא הביט אל החצר דרך חלונות גדולים. הוא כתב פה מאמרים, נאומים, הרצאות ורומנים, וכן את מכתביו המפורסמים לעם הגרמני, ששודרו ב-BBC:
 
קרסטין זילם: תומאס מאן כתב יותר מחמישים מאותם מכתבים קוליים. אורכם היה חמש עד שמונה דקות, ניתוחים מדויקים של המצב הפוליטי ושל המלחמה באירופה. הוא קרא לגרמנים להגן על ערכי המוסר ולהכיר במעשים שלא ייאמנו שביצע המשטר הנאצי. מאן חזה עתיד אפל לגרמניה, אשר, כך היה משוכנע, תהיה שטופה בשנאה גוברת ברגע שמכונת המלחמה תתמוטט.
 
קרסטין זילם: גן העדן של קליפורניה הראה את הצללים שלו זמן קצר לאחר תום המלחמה. ארצות הברית, המדינה שתומאס מאן ראה בה מופת לדמוקרטיה משגשגת, שינתה את פניה. במהלך תקופת מקארתי מצאו את עצמם הסופר, חברים, מוחות ביקורתיים ואמנים תחת בדיקה קפדנית. חופש הביטוי והסובלנות שתמיד העריץ פינו את מקומם לחשדות, האשמות ומעקבים. המשפחה עזבה לשוויץ בשנת 1952 ומכרה את הבית. הבית יצא לשוק שוב בשנת 2016. "חמישה חדרי שינה, ארבעה חדרי רחצה, מקום חנייה לארבע מכוניות, נופים נהדרים של ההרים והאוקיינוס", כתבו המתווכים בהתלהבות במודעה שלהם. הם לא הזכירו את הבעלים הקודם המפורסם. במקום זה הם הדגישו את ההזדמנות לבנות בית חדש, מודרני וגדול יותר במיקום מבוקש. שוב, ממשלת גרמניה הביעה עניין ורכשה את הנכס תמורת 15 מיליון דולר כדי ליצור מרחב לדיונים טרנס-אטלנטיים. בדומה לווילה אורורה ביתו של תומאס מאן יארח עמיתים, אך במקום להזמין בעיקר אמנים צעירים לעבוד בנחת וללא דרישות ספציפיות כדי ליצור יצירות משלהם, בית זה יקבל בברכה מלומדים מבוססים, אמנים וחוקרים שצפויים להצית דיונים ברוח של בעליו לשעבר. מנהל התוכנית ניקולאי בלומר מסביר:
 
קרסטין זילם: העבר נוכח בביתו של תומאס מאן ובווילה אורורה. המשימות שלהם מחברות את הגולים הגרמנים שמצאו מקלט בדרום קליפורניה, את הסיפורים שלהם, את האמנות שלהם, את מחשבותיהם ואמונותיהם לכאן ועכשיו. לא חשוב מי מגיע להתארח בבתים האלה כמה חודשים כל פעם, כולם יצטרכו לדמיין לעצמם מה המשמעות של להיפרד מהבית שלך, מהשפה שלך ומהתרבות שלך. הם ידמיינו מה זה אומר להגן על הערכים שלהם ולהרים את קולם למען הדמוקרטיה. הם יעמדו בין עצי דקל, יביטו לעבר האוקיינוס וידמיינו כמה אנשים מחפשים היום מקלט. לאחר מכן הם ייצרו את האמנות שלהם, יכתבו מאמרים, ספרים ונאומים, וישובו לבתיהם כשהם מצוידים בנקודת מבט חדשה על מה זה אומר לחיות בגלות בגן עדן. כאן קרסטין זילם המדווחת מלוס אנג'לס.