150 שנה להולדתו של תומאס מאן
חזרתו של תומאס מאן

מדוע תומאס מאן נחשב עד היום לאחד מגדולי הסופרים דוברי הגרמנית במאה העשרים? מדוע ממשיכים לקרוא את הרומנים ואת הסיפורים שלו, לתרגם את יצירותיו ברחבי העולם, להעלות הצגות ולביים סרטים המבוססים על ספריו ולכתוב עליו? מה הופך את יצירותיו לרלוונטיות להווה שלנו? חוקר הספרות והמומחה לתומאס מאן, מרקס פרידהלם, מספק תובנות על חייו ויצירתו של הסופר. 

מאת פרידהלם מרקס

ברומן הביכורים שלו, "בית בודנברוק. שקיעתה של משפחה", משנת 1901 הצליח תומאס מאן ליצור סיפור משפחתי סוער המגולל את קורותיהם של ארבעה דורות. הרומן זיכה אותו בפרס נובל לספרות בשנת 1929 ומשמש עד היום דגם לרומנים משפחתיים עכשוויים.

סיפורי משפחה

הרומן של מאן מספר על עלייתה ושקיעתה של משפחת סוחרים בצפון גרמניה במאה ה-19, על הקשיחות והתעוזה ההולכות וגוברות של עולם העסקים, של מדיניות הנישואין המושפעת ממעמדה הכלכלי של המשפחה, של המחוך של כללי הבורגנות הגבוהה ושל אימת חיי היומיום בבית הספר עבור הצעירים ביותר. מנגד עומדים ניסיונות בריחה, הוללות וסימפטומים של התנוונות: קריאה פילוסופית פרועה, שכרון המוזיקה, סיפורי אהבה בלתי מתפשרים, חולשה הולכת וגוברת של הקיבה וחולי.

לאורך ארבעת הדורות של משפחת בודנברוק ניתן לראות את השינויים החברתיים, התרבותיים והכלכליים של התקופה. כמו מעטים אחרים הרומן מחבר את הפרקטיקה הסיפורית הריאליסטית של הרומנים החברתיים מהמאה ה-19 עם הפסיכולוגיה והאמנות הנוירוטית של העידן המודרני.
עדיין רלוונטי (גם מבחינה ספרותית) השילוב הנוקשה של האינטרסים העסקיים והמשפחתיים, כלומר ההתנגשות בין משטר הסדר הבורגני ובין הרגישות האנרכיסטית האמנותית, שיש לנהל בכל דור, המסרבת לקבל את כלכלת השוק. זה בא לידי ביטוי בעיבודים הרבים של הרומן לתיאטרון העכשווי.

גם מעבר לבית בודנברוק השתמש תומאס מאן בקוסמוס הנרטיבי של המשפחה כדי להצביע על תופעות של שחיקה באורח החיים הבורגני או לקרוא לקונפליקטים משפחתיים מיתיים: כך בנובלת האינפלציה "טירוף מערכות וסבל מוקדם" משנת 1925 או בפורמט הגדול האפי של רומן הטטרלוגיה יוסף ואחיו (1943-1933). התרגשות עזה, תשוקה וצרות של מגדר.

שכרון חושים, תשוקה וצרות מגדריות
 

הדינמיקה הפנימית של סיפורים ורומנים רבים פרי עטו של תומאס מאן נובעת ממוטיב הייסורים, "החדירה של כוחות הרסניים ומשמידים לתוך חיים מסודרים עם תקווה  לכבוד ולאושר מותנה", כפי שהוא עצמו תיאר זאת בשנת 1940. העובדה שהחיים המסודרים יכולים להיסחף במהירות כה רבה בידי כוחות הרסניים כאלה, מניחה מראש את נטייתם הפנימית של הנוגעים בדבר. היא מניעה כמיהה בלתי מודעת להימלט מאורח החיים המשעמם, הבורגני לרוב.

רבות מהדמויות האלה נושאות כסוד גלוי את מה שריגש את הסופר עצמו במהלך חייו: המתח בין תשוקה הומוסקסואלית לאורח החיים הבורגני שהוא בחר בו כאב לשישה ילדים. היצירה הנרטיבית מציגה מודלים כושלים רבים של גבריות, אך גם מבני זהות אנדרוגיניים, ביסקסואלים ומגדריים שונים, כפי שהם באים לידי ביטוי בדמותו של ההרפתקן פליקס קרול.
לדברי האנס רודולף ואגט (Hans Rudolf Vaget), חוקר ספרות והמוציא לאור של תומאס מאן, הספקטרום של המשא ומתן הספרותי בין שכרון חושים, תשוקה וצרות מגדריות הופך את תומאס מאן לפסיכולוג הגדול ביותר של המיניות בספרות הגרמנית,

דמויות של אמנים, הרהורים על אמנות
 

רק סופרות וסופרים מעטים בעידן המודרני עסקו בגישות ובאופני חיים אמנותיים כנושא שלהם. כבר בסיפורים המוקדמים ההתעניינות הנרטיבית היא בראש ובראשונה בתפיסת העולם של זרים שיש סטיגמה לגביהם ומרגישים מנותקים מה"נורמטיבים", המסודרים והרגילים.

אלה כוללים סופרים, מוזיקאים, אמנים חזותיים, ביניהם דקדנטים ודיליטנטים הרחוקים מהחיים, מטיפי אלימות פראים (אצל הנביא), אך גם אזרחים שצועדים בדרך שגויה כמו טוניו קרגר או סופרים מכובדים של ספרי בית ספר דוגמת גוסטב פון אשנבך (מוות בוונציה), ולבסוף נוכלים (הווידויים של הטריקסטר פליקס קרוטיל) ומהפנטים (מאריו והקוסם).

כל הזמן יש עצבנות ורגישות יוצאות דופן, שמובילות להתבוננות חדה וחסרת רחמים. הן משמשות להרהור העצמי של אורח החיים האמנותי ולעיסוק הספרותי במעבדה של המודרניות כאחד, דבר המעיד על שיגעון חולני, פיתוי ודמגוגיה במדיום האמנות.

סיפור מודרני
 

אמנות הסיפור של תומאס מאן מתמקדת מהרגע הראשון הן בפרוזה האירופית של המודרנה והן בשיטת ההלחנה המוזיקלית של ריכרד וגנר. ניתן לראות זאת במוטיבים המרכזיים המשמעותיים המופיעים כבר בסיפור המוקדם אדון פרידמן הקטן (1897) ומבנים אותו.

קסם היחסים של הפרוזה שלו כולל גם צורה מיוחדת במינה של מונטאג' ציטוט. דוגמה בולטת ראשונה היא האימוץ כמעט מילה במילה של המאמר "טיפוס" מתוך האנציקלופדיה "לקסיקון השיחה של מאייר" כדי לתאר את מחלתו הקטלנית של האנו בודנברוק הצעיר. ציטוטים אלו ואחרים ממקורות הטרוגניים לחלוטין קשורים באופן הדוק להקשר הסיפורי, עד כי השברים כמעט שאינם מורגשים.
„העתקה בדרגה גבוהה יותר" כך כינה מאן את התהליך הזה במבט לאחור - במה שמכונה העידן הפוסטמודרני הוא מתחמם מחדש. תומאס מאן הגיב לזעזוע המודרני הספציפי של ודאות מסורתית באירוניה סיפורית. באופן הזה נקודות מבט סותרות יכולות להתקיים זו לצד זו ואמונות חזקות יכולות להיחשף בשובבות.

מאן הגיב להאצה הכללית (המורגשת היטב גם כיום) בהאטה סיפורית רדיקלית של תחושת הזמן ברומן שלו הר הקסמים משנת 1924. היא לוכדת את הנס קסטורפ התשוש מהלימודים, ששבע שנות שהות ב"בית המרפא של ברגהוף" שבדאבוס חולפות כיום אחד, ובאותה העת משפיעות על קוראי הרומן. באמצעות השמצות, האטה  ותהליך אנציקלופדי, הר הקסמים מרסק את רעיון הפעולה: תשובה מסוכנת וחדשנית כאחד למשבר הקטלני של סיפור סיפורים בשנות העשרים של המאה העשרים.

ספרות ופוליטיקה
 

"גם אמריקה חשה שדמוקרטיה כיום אינה עוד נכס בטוח, שהיא מותקפת, מאוימת מבפנים ומבחוץ, שהיא הפכה שוב לבעיה. היא מרגישה שהגיעה העת שהדמוקרטיה תהרהר בעצמה, למען הזיכרון מחדש, הדיון מחדש והמודעות שלה - במילה אחת: למען חידושה במחשבה ובהרגשה", אלה דבריו של תומאס מאן בשנת 1938 במסע ההרצאות שלו בארצות הברית: ממצא אקטואלי באופן מחריד.

באותה העת הוא הותיר מאחור את השיקולים (הריאקציוניים למדי) של אדם לא פוליטי משנת 1918, שהתעוררו בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה. מאז מחויבותו הציבורית  של מאן לרפובליקה בשנת 1922, הוא הזהיר שוב ושוב מפני התנועה הנאצית בקול ברור ובשנת 1933 הוא ומשפחתו יצאו מיד לגלות. בשנים אלו קיבלה גם כתיבתו גוון פוליטי.

תחת הרושם של מלחמת העולם, המהפכה הגרמנית משנת 1918, הרפובליקה הסובייטית הבווארית ושנות המשבר המוקדמות של רפובליקת ויימאר, נסובו הוויכוחים ברומן הר הקסמים סביב טרור, מהפכה, סדר המדינה או אנרכיה, ערך העבודה ובעיות של קדמה, כלומר סביב סוגיות פוליטיות עכשוויות. „תומאס מאן אינו חי, כפי שאחדים מאמינים, בפרישות של הר הקסמים של חלומותיו. נהפוך הוא: הוא מגלה כאן קליטה אינטנסיבית, אך לא צורמנית, של גורלה המיידי של האנושות", נכתב בשבועון היהודי-אמריקני American Hebrew and Jewish Tribune בספטמבר 1932.

על כך מעידים סיפורים דוגמת "מאריו והקוסם" (1930) ו"החוק" (1943), רומן הטטרלוגיה יוסף ואחיו (1943-1933) והרומן "לוטה בוויימאר" (1939), המרמזים ללא ספק על הסכנות הפוליטיות של הפשיזם. ברומן דוקטור פאוסטוס משנת 1947 העיסוק הספרותי של מאן עם הנאציזם מגיע לשיאו: מאפיין ייחודי של הספרות בשנים הראשונות שלאחר המלחמה, שהכבידה במידה רבה על קהל הקוראים הגרמני באותה העת.

Thomas Mann Daily

לכל המאוחר בשנות העשרים של המאה העשרים התבססה דמותו של תומאס מאן כסופר מכובד מהמעמד הבינוני הגבוה, שהיה מרוחק משהו, בין היתר בשל עמיתיו היריבים: ברטולט ברכט דיבר על "צווארון עומד", אלפרד דבלין על "קפל גיהוץ כעיקרון אמנותי". פרסומם של יומניו ששרדו בשנת 1975 הפנה את הזרקור להיבטים שונים לגמרי באישיותו של תומאס מאן: המשא ומתן הפתוח והבלתי מוגן של תשוקתו ההומוסקסואלית ותפיסתו העצמית את גופו, השימוש בתרופות, חוסר שביעות הרצון והספק העצמי, העצבנות כלפי בני המשפחה, חברים, זרים, הרפתקאותיו של הפודל - כל זה קשור בהערכות של האירועים הפוליטיים בעולם והמצב המאתגר בגלות.

האופן שבו הציבור תפס את תומאס מאן השתנה באופן ברור, כפי שניתן לראות בתגובה לחשבון הטוויטר @DailyMann: החל מאפריל 2022 פרסם פליקס לינדנר ציטוט יומי קצר מיומניו של תומאס מאן במשך שנה שלמה. ערכים כמו אלה מתאריך 20.7.1934 ("התחלתי שוב לעשות קצת התעמלות בבוקר כשאני ערום) או מתאריך 10.8.1948 ("חוסר רצון גדול לעשות משהו אחר הצהריים") סייעו לשחוק את הדימוי של סופר בלתי נגיש. יותר מ-30,000 קוראות וקוראים עקבו אחרי הפוסטים האלה.

בשנים האחרונות התמקד המחקר באורח החיים הציבורי ובעקבות של מחברים קולקטיביים (או אף מתחרים) של בני משפחת מאן. נקודת ההתייחסות החשובה הראשונה של תומאס מאן הייתה מערכת היחסים המתוחה שלו עם אחיו הבכור היינריך. בשנות העשרים של המאה העשרים נכנסו קלאוס ואריקה מאן לעולם הספרותי בקול רם למדי. בגלות הקימה המשפחה כולה סוג של צוות חשיבה בעניינים פוליטיים. בשנת 1936 כתב קלאוס מאן ביומנו: "איזו משפחה מוזרה אנחנו! בעתיד עוד יכתבו עלינו ספרים - לא רק על חלק מאיתנו." זה קרה כנראה גם מאחר שבני משפחת מאן היו עדים כאינטלקטואלים לתקופה סוערת מבחינה פוליטית מהאימפריה הגרמנית, דרך רפובליקת ויימאר והגלות ועד התקופה שלאחר המלחמה.

תולדות המדיה, סיפורי מדיה
 

כמו סופרים מעטים אחרים בדורו, ניסה תומאס מאן את המדיה החדשה של המודרניות, השתמש בה וחשב עליה. בשנות העשרים המוקדמות של המאה העשרים נעשה העיבוד הקולנועי הראשון של הרומן "בית בודנברוק", ומעט מאוחר יותר נעשו הקלטות הרדיו הראשונות של הטקסטים של מאן. בינואר 1929 הייתה הקלטת השמע הראשונה של סופר גרמני ובדצמבר 1929 הועבר בשידור חי הטקס האגדי להענקת פרס נובל.

נוכחותו הציבורית של תומאס מאן משקפת את ההיסטוריה התקשורתית הסוערת של רפובליקת ויימאר. זה נמשך. בגלות בארה"ב נחשב תומאס מאן ל"אויב האינטימי ביותר של היטלר". בשנים 1940 עד 1945 הוא הקליט 55 נאומי רדיו בניו יורק ובלוס אנג'לס, ששודרו ב-BBC ונועדו לעודד את המאזינים הגרמנים להתנגד למשטר הנאצי.

מעבר למהדורות ולאינספור תרגומים בניהולה של הוצאת פישר, יצירתו הספרותית של תומאס מאן נוכחת במגוון רחב של פורמטים, עיבודים ומדיה. הרומנים (אפילו רומן הטטרלוגיה יוסף ואחיו שיש בו מעל ל-1800 עמודים) עובדו כמה פעמים לתיאטרון. יש עיבודים לבלט ואופרה, קומיקס, גרסאות טוויטר של טקסטים בודדים, רומנים גרפיים, ובראש ובראשונה עיבודים רבים לקולנוע. רבים מהרומנים ומהסיפורים שלו התבססו באופן ברור בקאנון של המודרנה עד כי הם עוררו התקבלות ספרותית רחבה.

זוכת פרס נובל הפולנית לספרות, אולגה טוקרצ'וק, השתמשה ברקע הספרותי של הר הקסמים של תומאס מאן עבור הרומן שלה The Empusium שיצא לאור בשנת 2022. היינץ שטרונק הוציא לאור את הספר הר הקסמים בנובמבר 2024, בדיוק מאה שנה לאחר פרסום הספר המקורי של מאן. נראה אפוא שסיפוריו של תומאס מאן עדיין לא סופרו עד תום.