בית בודנברוק
קורות משפחה

בקיץ 1900 שלח תומאס מאן את עותק כתב היד של הרומן בית בודנברוק בדואר למוציא לאור סמואל פישר. מלגורזטה לוקשביץ' מציגה בפנינו את היצירה ומפענחת את העקבות שעליהן פסעו רעיונותיו של הסופר הגרמני.

מאת מלגורזטה לוקשביץ'

היה זה ב-13 באוגוסט 1900 כאשר תומאס מאן שם פעמיו אל הדואר ובידיו מעטפה עבה. המעטפה הייתה ממוענת לסמואל פישר, המוציא לאור בברלין. השולח שילם לפקיד המשועשע דמי ביטוח משלוח בהערכת שווי של אלף מארק. תוכן המעטפה: עותק כתב היד היחיד של בית בודנברוק, הרומן הראשון של תומאס מאן.

Buddenbrooks (בית בודנברוק) - שם משפחה ברבים - משדר כמעט רצינות של שושלת. הוא מרמז על המשכיות ללא פגע לאורך דורות, יציבות המבוססת על קואליציות שנוצרו בקפידה, טקסים פרטיים וחוקי ירושה. כדי להצטייר כגיבורה קולקטיבית, משפחה צריכה להתקיים לפחות כמה דורות. היא חייבת להתרבות ולהעשיר את עצמה בכמה אישים בולטים. בשנים הבאות עליה להתמודד עם  אתגרים ופיתויים שונים שעולם מודרני, ההולך ומשתנה במהירות ובסערה מביא עימו או להפסיק להתקיים.

ואז מופיעה כותרת המשנה: שקיעתה של משפחה! כבר במשפטים הראשונים בני הזוג, ילדיהם, הסבים והסבתות יוצרים מסגרת דורית המוקפת בני משפחה ומחותנים שונים. בכל יום חמישי אחת בשבועיים כל המשפחה מתכנסת לארוחת צהריים משותפת. באירועים מיוחדים גם חברים נאמנים של המשפחה מצטרפים. אירוע כזה עומד כעת בפתח: קבלת אורחים בבית המשפחה החדש ברחוב  Mengstraße. החלק הראשון מתאר אחר צהריים אחד בחיי המשפחה - חיים שלווים, מעוגנים היטב בחברה המקומית, עם מסורות ואפשרויות מבטיחות. מיד אנו מבינים גם מי אינו משתתף במפגשים משפחתיים כאלה: בנו של בודנברוק הזקן מנישואיו הראשונים, שהפך למקור לקלון עבור אביו מכיוון שהעז להינשא ל"דמואזל שטווינג הזאת", עלמה ממעמד חברתי נמוך באופן לא ראוי בניגוד לרצון האב. יחד עם זאת, כמו בפתיחה טובה, משפחת ראטנקאמפ מוזכרת כלאחר יד, פעם שם של משפחה מכובדת ואמידה, שלאחרונה שקעה אל עליבותה.

משפחה ועסקים

הבודנברוקים הם לא רק משפחה אלא גם חברה. השושלת הבורגנית הזאת מחוברת באותה מידה בקשרי דם ואינטרסים משותפים. את חברת המסחר ייסד בשנת 1768 יוהאן, אביו של יוהאן, "בודנברוק הזקן", סבו של הקונסול יוהאן (ז'אן), סבא רבא של הסנטור תומאס וסבא רבא-רבא של האנו. במהלך הרומן מציינים את יובל המאה של החברה והאמרה של מייסדה מועברת שוב ליורשו: "בני, תיהנה מהעסקים במשך היום, אך תוודא שנוכל לישון טוב בלילה". מה שעוזר לאחד את המשפחה מסייע גם לחברה, ומה שמחליש את המשפחה הוא אסון למוניטין של החברה. מקרה מוות פירושו אובדן ובאותה העת הצורך לקיים את הצוואה, דבר המוביל לפיצול ההון. הנדוניה ששולמה צריכה להתאזן עם חתונות, טבילות, קבלה של שותף חדש או כריתת חוזים ארוכי טווח. ציון שנות יובל במשפחה או בחברה חשוב באותה מידה לעסק המשפחתי והוא נחגג באמצעות טקסים דומים. ברכת האל דרושה הן להצלחה האישית והן לתוצאות מוצלחות בעסקים.

משחק עם הקצב
 

ההיסטוריה המשפחתית יוצרת רשת לדמיון הנרטיבי, שעליו יכולים להתפתח בנוחות שפע של גורלות, טיפוסים בודדים ותאונות של ההיסטוריה. היא נעה אמנם בתוך שטח מוגבל מראש, אך היא נותנת אפשרויות שילוב בלתי מוגבלות במסגרת גבולות צרים אלו. מאן משנה את הסיפורים האלה ללא הרף עם שינויים בקצב וברישום. לעיתים שרשראות אירועים ארוכות מסוכמות בכמה משפטים, ולעיתים הוא מקדיש תשומת לב רבה לאירועים קטנים. בנוסף הוא כותב בערמומיות ובנימה שובבה על הנשגב או ברצינות רבה ביותר על עניינים סתמיים. חלק מהדברים קורים לנגד עינינו, דברים אחרים אנו לומדים ממכתבים של הגיבורים, מסמכים של המשפחה או אזכורים מזדמנים בדיאלוגים.

רשומות כרוניקה יבשות מתחלפות עם סצנות שבהן המתח מתגבר בקפידה ומצב הרוח נבנה באמצעות מאות פרטים. מותה של גברת בודנברוק הזקנה מתועד כאירוע והקונסולית אליזבת (בטסי) הולכת לעולמה על פני דפים ארוכים ומייסרים. קווים סיפוריים או דמויות נעלמים ומופיעים שוב מאוחר יותר. הסיפור מתקדם ומאבד את הקצב. תומאס מאן, שכתב סיפורים קצרים עד אז, מצא ברומן בית בודנברוק צורת כתיבה שונה – שופעת ופתוחה ביותר. הוא גילה את הזמן כמדיום לחשיפת מציאות בלתי יציבה. ככל שמתקדמים בקריאה מבחינים כיצד סתירות מתחדדות או שהקוהרנטיות וההרמטיות ההתחלתיות מתפצלות לקטבים עוינים.

מודלים מהחיים ומהספרות
 

כתב היד של הרומן בית בודנברוק, שהוערך בשווי אלף מארק בדואר, לא שרד. עם זאת, הערות שנרשמו במהלך העבודה על הרומן נשמרו. תומאס מאן הכין תיק כמעט שלם על כלכלה, מכס וחידושים טכניים. הוא שרטט את הדמויות ואת קורות החיים של גיבוריו על פתקים. אך בראש ובראשונה הוא עשה שימוש נדיב במסורת המשפחתית שלו ממסמכים, זיכרונות ודיווחים שנמסרו לו על פי בקשתו המיוחדת.

לאחר פרסום הרומן התפרסמו בליבק רשימות של "מי זה מי", כלומר על מי התבססו הדמויות של עורך הדין גיזקה, הקונסול דהלמן, מורשה החתימה מרקוס, בני הזוג האגנשטרום ומלנדורפף ועוד. האנשים שעליהם התבססו הדמויות היו מזועזעים, והיצירה נתפסה כרומן מפתח או קונטרס נגד החברה בליבק. גם כעבור שתים עשרה שנה, כאשר וילהלם אלברט פרסם מונוגרפיה ראשונה על הסופר בשם "תומאס מאן ומקצועו", דודו פרידריך פרסם שהוא דרש הבעת אי-הסכמה עם הסופר, שגרר את קרובי משפחתו לרפש כקריקטורות נלעגות וחשף את גורלות חייהם באופן שערורייתי. הוא צדק בהשערתו כי הוא שימש מודל לכריסטיאן בודנברוק. במאמרו "בילזה ואני" התרעם מאן על העוינות, ולא הכחיש כי הדמיון לאנשים אמיתיים אינו מקרי. נהפוך הוא, הוא הניח שאף אמן אמיתי אינו ממציא, אלא שואב ישירות ממודלים ספרותיים או מהחיים. לדבריו, היצירתיות האמיתית אינה טמונה בהמצאת דמויות ופעולות, אלא ב"התרוממות של החומר". העובדה שהחומר לכך נלקח מהספרות ומהחיים עצמם ומעובד מחדש, ממוחזר או מוקם לתחייה, תחזור על עצמה כמה פעמים ביצירתו המאוחרת יותר.

מקורות השראה חשובים

לקראת סוף המאה ה-19 חווה הרומן המשפחתי את ימי הזוהר שלו. ודאי שהתרבות הבורגנית אוהבת לדבר על עצמה בצורה זו. סדרת רוגון-מקר, מחזור הרומנים של אמיל זולא, וכל התוכנית הנטורליסטית, הן דוגמה לכך. בהרצאתו על ליבק משנת 1926 עוסק מאן במקורותיו של הרומן בית בודנברוק. הוא מכחיש כל קשר לאמיל זולא, אך מייחס חשיבות מסוימת לרנה מאופרין של האחים גונקורט ומדגיש השפעות מהרומנים של אלכסנדר שלן ויונס לי. עם זאת ההשראה החשובה ביותר שלו הייתה סאגה משפחתית אחרת: טבעת הניבלונג של וגנר עם הסיום הגדול של דמדומי האלים

מקורות ההשראה שהתקבלו ונדחו על ידי המחבר נחקרו ונדונו באופן מעמיק במחקר. בשנת 1995 גילה מיכאל מאר יבשת נוספת על המפה הזאת והצליח להוכיח באמצעות ניתוחים מפורטים שאחד ממקורות ההשפעה הנרחבים על בית בודנברוק היה אגדות אנדרסן.



הטקסט נלקח מהספר
"Jak być artystą. Na przykładzie Tomasza Manna"
הטקסט עבר עריכה וקוצר.