בינה מלאכותית בתחום העריכה
בין טכנולוגיה לשינוי עידן

בינה מלאכותית מתמללת ראיונות, ממיינת תגובות ומלטשת ניסוחים וכך, בשקט בשקט אך ביסודיות, משנה את שגרת  היומיום בקרב צוותי העריכה. עד כמה? ומה משמעות הדבר למקצוע המתבסס על גישה ערכית, שיקול דעת ואחריות? גרגור שמאלצריד, עיתונאי ומנחה ההסכת "פודקאסט הבינה המלאכותית" בתאגיד השידור הציבורי של בוואריה, לוקח אותנו אל מאחורי הקלעים. לנה קרוננבורגר שוחחה איתו.
 

מאת לנה קרוננבורגר , גרגור שמאלצריד

מר שמאלצריד, בוא נדמיין שכל כלי הבינה המלאכותית במחלקת העריכה שלך ייעלמו מחר. איפה היית מרגיש את הלחץ הגדול ביותר? אילו משימות עריכה יהיו הקשות ביותר לביצוע בלי כלי הבינה המלאכותית?

זה לא שדברים מסוימים לא יהיו אפשריים בכלל. פשוט דברים רבים ייקחו הרבה יותר זמן. לאחרונה הייתה לי בעיה עם משטח המגע שלי ונאלצתי לעבוד רק באמצעות המקלדת. אמנם זה אפשרי, אבל ודאי לא כיף וגם די מעייף. זו ההרגשה של עבודה בלי הבינה המלאכותית: אפשרית אך איטית וזוללת זמן.

רבים מדברים על "שינוי עידן" בעיתונות - לפני ואחרי הבינה המלאכותית. האם גם אתה מרגיש את זה?

בהחלט - או שמוטב לומר: יש לפני ויש באמצע התהליך. היישומים שהיו קיימים לפני כמה שנים היו הרבה יותר נקודתיים: למשל, כלים לתמלול או ניסיונות ראשונים של מה שמכונה עיתונות רובוטית, בדיווחים על משחקי ספורט או בטקסטים על שוק המניות, כלומר, תכנים המבוססים על נתונים מובנים. זה עבד, אבל היה מוגבל למשימות מסוימות מאוד. וזה היה מאורגן מלמעלה למטה: כמה אנשים בדקו היכן אפשר ליישם את זה, אך לרוב האנשים בצוות העריכה לא היה שום קשר לזה. מה שונה היום? האפשרויות זמינות פתאום לכולם. זה כבר לא נושא נישתי לאנשים שמתעניינים בידע טכנולוגי או לצוותים האחראים על פרויקטים מיוחדים, אלא נוגע לכל אחד בשגרת היומיום שלו. גם עמיתים שמעולם לא התעניינו בבינה מלאכותית באופן פעיל נאלצים עכשיו להתמודד איתה - כי הם מבינים שזה הופך לרלוונטי במשימות הספציפיות שלהם.

האם יש עורכות ועורכים שדוחים לחלוטין את השימוש בכלי בינה מלאכותית או נמנעים מהם במודע?

סירוב הוא נדיר. לעיתים קרובות יותר אנשים פשוט לא חושבים על מה אפשרי מבחינה טכנולוגית. לאחרונה קולגה צילם טקסט, ומישהו אחר התכוון להקליד הכול בלי לחשוב שאפשר פשוט למסור את התמונה לצ'אטבוט. אנשים רבים עדיין לא מודעים לדברים כאלה, וזה טבעי - לוקח זמן עד שתהליכי עבודה חדשים נטמעים במערכת.

מניסיונך, עד כמה גילם של העורכים משפיע על הפתיחות שלהם כלפי כלי הבינה המלאכותית?

למען האמת ובאופן מפתיע, אני מכיר גם לא מעט אנשים צעירים יותר שנמצאים מאחור. אולי מכיוון שהם מתחילים עם תפיסה עיתונאית קלאסית מאוד - לצאת לשטח, לדבר עם אנשים, לכתוב דברים. לדעתם בינה מלאכותית לא משתלבת בתחום. מצד שני, לעיתים דווקא אלה שתמיד התעסקו עם תהליכי העבודה שלהם הם אלה שקל להם יותר עכשיו. כבר היו להם מאגרי מידע, נתונים, כלים ושגרה משלהם עוד לפני עידן הבינה המלאכותית. העיסוק המתמיד הזה הוא נקודת התחלה טובה.

מהי בעצם המשמעות עבור עורכות ועורכים אם הם נשארים מאחור בכל הקשור לשימוש בכלי הבינה המלאכותית?

פשוט מאוד: לוקח להם זמן רב יותר לבצע משימות שאחרים משלימים הרבה יותר מהר. אולם חשוב אף יותר, הם מאבדים את התחושה של איך העולם משתנה. בתחום העיתונות חיוני לפתח תחושה לגבי איך אנשים מתקשרים ובאילו כלים הם משתמשים. ChatGPT הפך לפלטפורמה המונית עם 800 מיליון משתמשים בשבוע ואתר האינטרנט החמישי הנצפה ביותר בעולם. מי שמתעלם מזה מאבד קשר עם מה שבאמת מניע את האנשים.

האם אתם שמים לב להבדלים בגישה לבינה מלאכותית בין צוותי עריכה של חדשות ברדיו ובטלוויזיה לבין אלו באינטרנט?

לא המדיום חשוב אלא המבנה של הארגון. בתי מדיה ותיקים יותר עם תהליכים בני עשרות שנים מתקשים יותר לשלב כלים חדשים. חברות הפקה צעירות בונות היום את תהליכי העבודה שלהן סביב בינה מלאכותית. זה יתרון משמעותי.

הבינה המלאכותית מסוגלת ליצור קולות שנשמעים כמו דיבור אנושי אמיתי באופן מטעה, דיפ-פייק הולך ומשתפר כל הזמן - נהיה קשה יותר ויותר לזהות מה אמיתי. מה יכולים צוותי עריכה לעשות כדי לשמר את האמון?

זאת השאלה הגדולה לא רק עבור כלי התקשורת אלא גם עבור שיווק ופרסום ולמעשה, עבור כל תעשיית התוכן. בזמנים עברו ההיבט האנושי היה ברור מתוך המוצר עצמו; היום גם אדם ללא ידע מקצועי עלול להעמיד פנים שהוא מומחה. אני חושב שהמפתח הוא פרספקטיבה - פרספקטיבה אנושית מורגשת. היא אינה חייבת להיות דעה, אך היא מראה מי מדבר. בפודקאסט שלנו על בינה מלאכותית זה היה בדיוק הדבר שחשוב לנו: אנשים צריכים להכיר את הקולות שלנו, לדעת מאיפה אנחנו באים. לסרטון יש פנים, לאודיו יש קולות, וטקסט הוא הקשה ביותר כי הוא חסר קול בהתחלה. אבל אפילו שם אפשר לבטא את האישיות: מבטא אזורי, מילה מסוימת, מסלול המחקר האישי. 

כיצד משפיע רצונם של הקוראים לקולות ולנקודות מבט אותנטיים על אופן העבודה של צוותי העריכה?

המסע הולך באופן ברור לכיוון של התאמה אישית בשני מישורים. ראשית בצד של המשתמשים: במקום לחפש בגוגל ולעבור דרך עשרה מאמרים, אנשים מדברים ישירות עם צ'אטבוט. הצ'אטבוט יודע באיזו עיר הם נמצאים ואולי אף מה הם נוהגים לקרוא ומספק מייד תשובה. אני באופן אישי עדיין קורא מאמרים, אבל בשבילי זה יותר כמו לקרוא ספר - אני עושה את זה מתוך עניין, לא בגלל היעילות. זה יהפוך להיות נדיר יותר. מצד שני גם משתנה מי מייצר תוכן - או איך. אנשים שיש להם עמדות ברורות הופכים להיות חשובים יותר. אנשים שמכירים את הקול שלהם, שיכולים להבין את נקודת המבט שלהם. מה שנעלם הוא התוכן חסר הייחוד באמצע: הטקסטים הקלאסיים של עצות שאנשים נהגו פעם לחפש בגוגל - "מה עושים במקרה של כוויות שמש?" או "איך זה עובד?" - תכנים שלא חשוב כלל מי כתב אותם. אין צורך בדעה, בקול או באדם שאפשר לזהות. זה בדיוק מה שבינה מלאכותית כבר יכולה לעשות טוב יותר.

צוותי עריכה משתמשים יותר ויותר בבינה מלאכותית. האם אתה חושב שכתיבה קלאסית של משפט אחר משפט תהפוך למיותרת בקרוב?

כאשר מספקים את המבנה ואת הרעיונות, בינה מלאכותית יכולה כבר עכשיו, בעזרת פרומפטים נכונים, לייצר טקסטים ברמה מספקת לכתבות חדשות רגילות. הדברים שונים, כמובן, בטורים אישיים או בפורמטים מיוחדים. זה מעלה את השאלה: האם יהיה בסדר בעתיד שמישהו כבר לא שולט בכתיבה המסורתית של משפט אחר משפט, אלא עובד עם בינה מלאכותית, נותן לה פרומפטים ואז עורך את הטקסט? מבחינתי זה בסדר.

אילו כישורים עיתונאיים לדעתך בינה מלאכותית לא יכולה להחליף?

הערכה - זוהי נקודת החולשה של הבינה המלאכותית. לעיתים קרובות היא מקבלת הכול כטוב בלי להבחין בין טוב לרע. זה מתסכל. אני מאחל לעצמי בינה מלאכותית שיודעת טוב יותר להבחין בין רעיונות טובים לגרועים ולא פשוט מקבלת בברכה כל דבר שאני מציע. היא לא מסוגלת להחליט אם כדאי או לא לעסוק בנושא כלשהו. אבל זאת בדיוק העבודה שלנו כעיתונאים: להבחין בין נושאים חשובים או שוליים, להרגיש מה רלוונטי ומה באמת חשוב.