בדיקת עובדות
פינוקיו לנשיאות

מהי אמת, מהו שקר? כל כך הרבה אמירות זועמות באינטרנט מתגלות בדיעבד כמומצאות לחלוטין. לכן, לבודקי עובדות אשר מאמתים את המידע יש תפקיד מרכזי בעידן המדיה החברתית. מבט על האפשרויות והמגבלות של אלה העוסקים בחשיפה של פייק ניוז.

מאת כריסטינה הלברג

הפעם הראשונה שבה אנשים רבים נתקלו במונח "בדיקת עובדות" הייתה דרך דמויות קטנות של פינוקיו: בשנת 2011 החל העיתונאי האמריקאי גלן קסלר מה"וושינגטון פוסט" לבדוק עובדות שהופיעו בנאומים של פוליטיקאים ופוליטיקאיות. על מנת שהקוראים יבינו טוב יותר דירוגים כמו "נכון חלקית" או "שקרי ברובו", מערכת העיתון החלה להוסיף תמונות קטנות של פינוקיו למאמרים שעברו בדיקת עובדות. ככל שנמצאו יותר טעויות וטענות שקריות, כך לפינוקיואים היה אף ארוך יותר.

העיקרון הזה הפך להיות מוכר יותר ויותר במיוחד במהלך מסע הבחירות לנשיאות של דונלד טראמפ בשנת 2016. טראמפ עצמו התלוצץ בפומבי על כך שהוא חייב להיזהר בלשונו כדי לא לקבל מספר גדול של פינוקיואים מהוושינגטון פוסט. האמירות שלו סווגו שוב ושוב על ידי המערכת של הוושינגטון פוסט בקטגוריה של "Bottomless Pinocchio" (פינוקיו אינסופי). בקטגוריה הזו נכללו אמירות שקריות שחזרו עליהן יותר מ-20 פעם, על מנת שאנשים יוכלו לזהות דיסאינפורמציה מכוונת. הדירוג "Bottomless Pinocchio" (פינוקיו אינסופי), שהוצג בשנת 2018 על ידי הוושינגטון פוסט, ניתן על ידי מערכת העיתון לפוליטיקאים אשר חוזרים על טענה שקרית יותר מ-20 פעם. דונלד טראמפ זכה בתואר הזה מספר רב של פעמים. | צילום (תמונה): © Screenshot Washington Post/Steve McCracken בתקופת המרוץ לנשיאות בארצות הברית, יותר ויותר חברות מדיה במקומות שונים בעולם הקימו צוותים משלהן שחיפשו באופן יזום ברשת אחר מידע שקרי – מה שמכונה דיסאינפורמציה – ואז הסבירו ותיקנו אותו במסגרת בדיקת עובדות. אך עד מהרה ניצלו את שעת הכושר אותם אנשים שמפיצים פייק ניוז, אשר התהדרו בעצמם במונח "בודק עובדות", שאין הגבלה על השימוש בו. דבר זה גרם לבלבול והטיל בספק את האמינות של בדיקת עובדות בכללותה.

המכון האמריקאי לעיתונות Poynter הכיר בבעיה הזו וייסד בשנת 2015 את "הרשת הבינלאומית לבדיקת עובדות" (IFCN), שבה חברים כיום 121 ארגונים לבדיקת עובדות המחויבים לקוד עקרונות משותף. ארגונים אלה נבדקים מדי שנה, כדי לוודא שהם עומדים בקריטריונים כגון עצמאות ממעורבות של מפלגות פוליטיות, מחקרים שקופים וחשיפה של מקורות מימון. כשמערכת של בדיקת עובדות מקבלת את הסמל של ה- IFCN, ניתן לדעת במידה רבה של ודאות שמדובר בגוף רציני. עבור ציבור הקוראים, הסמל הזה שימושי במיוחד כאשר הם מחפשים אחר מקורות אמינים במדינות שהם לא מכירים את הנוף התקשורתי בהן או כשהם לא דוברים את השפה באותה מדינה. רשימה עדכנית של הארגונים החתומים על קוד העקרונות נמצאת כאן ברשת.

פחות מדי בודקי עובדות אל מול כל השקרים

אך אל מי מגיעים הממצאים שעלו בחיפושיהם של צוותי בודקי העובדות? ארגוני מדיה מפרסמים בדרך כלל את המאמרים שעברו בדיקת עובדות באתרי האינטרנט שלהם, כך שמי שנחשף אליהם הוא קהל הקוראים הקבוע שלהם. אך ציבור זה אינו כולל בהכרח את האנשים שמשתכנעים מהשקרים, משום שהדיסאינפורמציה מתפרסמת בעיקר בפלטפורמות כמו אינסטגרם, פייסבוק, טיקטוק ויוטיוב. לכן, הגיוני לחשוב שצריך לאמת גם את העובדות שמתפרסמות באותן פלטפורמות.

כיום, בעקבות לחץ פוליטי גדול, כל הפלטפורמות הגדולות החלו ליישם תוכניות מתאימות, והן משתפות פעולה עם ארגונים העוסקים בבדיקת עובדות. בדרך כלל, תנאי מקדים לכך הוא שאותו ארגון חבר ב- IFCN. אך בסופו של דבר, רק החברות עצמן יודעות לכמה אנשים ניתן להגיע עם בדיקת העובדות המתבצעת בפלטפורמות. הגישה לנתונים עבור מחקר עצמאי הוגבלה בשנים האחרונות באופן שיטתי על ידי הפלטפורמות. היעדר השקיפות הזה מהווה בעיה יסודית.

עם זאת, הפלטפורמות עצמן מודות שבודקי העובדות אינם מספיקים כדי לבדוק את כל המידע השקרי. לכן, עוד ב-2018 פייסבוק שמה לה למטרה לצמצם את הפער הזה באמצעות בינה מלאכותית. מספר רב של ארגונים העוסקים בבדיקת עובדות כבר עובדים בעצמם על שיטות עבודה אוטומטיות, שיאפשרו להם לבחון יותר תוכן בפחות זמן, או כדי שבדיקת העובדות תגיע ליותר אנשים. חלק מהכלים כבר מיושמים בפועל. כך, למשל, צוות בדיקת העובדות הגרמני של מרכז המחקר Correctiv מציע מאז שנת 2020 צ'אט-בוט בוואטסאפ. קוראים וקוראות יכולים לשלוח אליו תמונות, סרטונים או הודעות קוליות שהם חושדים כי הם כוללים מידע שקרי. אם הבוט מוצא בארכיון בדיקת עובדות שתואמת לכך, המידע נשלח אוטומטית בתור תשובה.

האם בינה מלאכותית יכולה לחשוף דיסאינפורמציה?

בכנס בינלאומי שהתקיים באוסלו ביוני 2022 בנושא בדיקת עובדות, הארגונים הרבים שהשתתפו בו החליפו דעות על המצב הנוכחי של שימוש בבינה מלאכותית ככלי עזר. כיום יש דרכים לבצע באופן אוטומטי כמעט את כל השלבים בתהליך בדיקת העובדות. עם זאת, עד כה רוב הכלים הללו לא היו זמינים לציבור הרחב. כך, למשל, קייט וילקינסון מהמערכת הבריטית לבדיקת עובדות FullFact ופבלו פרננדז מהארגון הארגנטינאי Chequeado דיווחו על כלי שפיתחו, שמחפש באתרי אינטרנט טענות עובדתיות (שכן רק אותן ניתן לאמת), ובעזרת בינה מלאכותית גם מוצא בצורה ממוקדת נתונים סטטיסטיים רלבנטיים שמאפשרים לבדוק את הטענות הללו. ביל אדייר מהמיזם האמריקאי לבדיקת עובדות Politifact סיפר על כלי שפותח לאחרונה, אשר נועד לאפשר בדיקת עובדות אוטומטית של סרטונים בשידור חי. הכלי מזהה בזמן אמת טענות המושמעות בסרטונים ומציג בדיקת עובדות מתוך מאגר נתונים מותאם אישית.

אם כן, האם זו רק שאלה של זמן עד שבודקי העובדות יהפכו למיותרים? כנראה שעדיין לא. מצד אחד, הכלים הללו לא חפים מטעויות. למשל, הם מבצעים טעויות בתרגום של טקסטים כתובים. מצד שני, הערכות מבוססות הן בדרך כלל דבר מורכב, והן לא מתאימות לסיווג פשוט של "פייק" או "לא פייק".

הכלים יכולים, למשל, לזהות שתמונה מסוימת שימשה בעבר לצורך השמעת טענה שקרית ולסמן אותה בתור דיסאינפורמציה. עם זאת, שיטה זו יכולה גם להוביל להתאמה שגויה, משום שחלק מהאנשים משתפים את התמונה כדי להסב את תשומת הלב לכך שמדובר בשקר. במקרים אחרים, התמונה מופיעה עם כיתוב שמדגיש כי מדובר בסאטירה או באירוניה. דקויות שכאלה מהוות בעיה עבור בדיקת עובדות אוטומטית.

בנוסף, כאשר הפלטפורמות הגדולות החלו לבצע בדיקת עובדות, הן התמקדו כבר מהרגע הראשון בשווקים בחצי הכדור הצפוני, בין השאר משום ששם הייתה עיקר הרגולציה שהן נאלצו לעמוד בה. עבור אינספור שפות שמדוברות במדינות שנמצאות בחצי הכדור הדרומי, במשך זמן רב לא היה כלל מאמץ לבצע בדיקת עובדות. גם הפיתוח של כלים אוטומטיים מתבצע לפי שעה בעיקר בשפות אירופיות כגון אנגלית.

לפיכך, בודקי עובדות ימשיכו להיות חלק מרכזי במאבק נגד דיסאינפורמציה. כלים אוטומטיים יכולים אמנם להאיץ את תהליך בדיקת העובדות באופן משמעותי , אך אלו המחלקים את הפינוקיואים הם עדיין בני אדם. 

כמו כן, כמעט כל הארגונים הגדולים לבדיקת עובדות עוסקים, לצד בחינה של טענות שקריות, גם בפעולות חינוכיות בתחום התקשורת. זאת, משום שדיסאינפורמציה יכולה להתפשט בצורה אפקטיבית בקנה מידה גדול, רק כאשר מספר רב של אנשים מאמינים לה. בטווח הארוך, גם הכלים הטובים ביותר לא יכולים לפתור את הבעיה הזו. ישנה רק דרך אחת: על כולם להיות בעלי יכולת שתאפשר להם להשתמש בשיטות עיתונאיות בסיסיות לאימות עובדות. למשל, להכיר קריטריונים בסיסיים למקורות רציניים, לאמת תמונות וסרטונים ולהיות מסוגלים לבחון טענות ברשת. לשם כך יש צורך בחינוך נרחב לתקשורת, אשר יקיף את כל האנשים בחברה.