אטלס לנוזליות ים־תיכונית
המימד הנוזלי של קפריסין

לנווט באי בעזרת הכוכבים, על רקע השאלה: "איזו אמינות באמת יש למפות?"

מריה חאג'מיכאל (Maria Hadjimichael) משוחחת עם האוצר אוואגורס ונציס (Evagoras Vanezis), עם הצלם סטליוס קליניקו (Stelios Kallinikou) ועם האמנית הבינתחומית קורליה סטרגידס (Korallia Stergides), על תרומתם ל"אטלס לנוזליות ים־תיכונית", באמצעות המפה של קפריסין "Take us to the Water".

מריה: כל המפות המוצגות בפרויקט אטלס הנוזליות הים-התיכונית (Atlas of Mediterranean Liquidity), לרבות התרומה של קפריסין לפרויקט, הן מפות אינטראקטיביות. אך המפה של קפריסין "Take Us to the Water" שונה בצורה ניכרת מהאחרות. זוהי מפה לילית שבה האתרים המימיים מוצגים בתור כוכבים זוהרים. על ידי כך ההתמקדות איננה באורות מעשה ידי אדם, אלא באלמנטים מימיים שסטליוס תיעד במיקומים שונים. לכך מתלוות עבודות וידיאו ושיר שאותו כתבה ומקריאה קורליה. אוואגורס, האם תוכל לספר לנו מדוע בחרת להציג את המפה הקפריסאית באופן הזה?

אוואגורס: "נוזליות" היא מילה שמלאה בדימויים ובקונוטציות: המשמעות שלה היא שמשהו זורם, מתחבר, עולה על גדותיו. המונח "נוזליות" יכול לעורר שורה של מחשבות ופרשנויות, אבל בגלל שכאן מדובר על פרויקט של מיפוי, היה חשוב ליצור מפה שתשקף את קפריסין. המחשבה המיידית שלי הייתה: איך אנחנו יכולים לדבר על מצב של זרימה, בעוד שמדי יום ביומו אנחנו מתמודדים עם פיצול, עם הגבלת ניידות, עם העובדה שכבר איננו יכולים פשוט ללכת אל המים בכל מקום שאנחנו חפצים לעשות זאת? זה גם מתקשר למחקר שאת, מריה, עורכת על החופים, על הפוליטיקה של החופים ועל ההפרטה האינטנסיבית והמתמשכת שלהם. כל קווי החוף משתנים, הם נלקחים מאיתנו על ידי כוחות שאיננו בהכרח מבינים אותם או שאין לנו את היכולת לעקוב אחריהם. אבל אנחנו רואים את ההשלכות שיש לכך על הנוף, אנחנו רואים איך התשתיות משתנות. מקום מסוים שהיה אפשר ללכת אליו פתאום אינו נגיש יותר. איך אנחנו יכולים לחזק ולהעצים יוזמות סביבתיות ומאבקים פוליטיים, אשר מציעים חלופות ומנסים לקדם אותן?

על הרקע הזה, רציתי להתייחס לנוזליות כאל מטאפורה, כאל רעיון דינמי שמכיל בתוכו הן את "מעבר המים" והן את האופן שבו המעבר הזה נחסם ומוסט.

מריה: האם תוכל להסביר למה אתה מתכוון ב"מעבר מים"?

אוואגורס: חקרתי את הרעיון הזה דרך העבודות של אסטרידה ניימאניס (Astrida Neimanis). לפי השקפתה, מים יוצרים צורות חומריות של השתייכות והדרה. ומכיוון שגם אנחנו כבני אדם מהווים גופי מים, אנחנו קשורים למפה הזו באופן בלתי נפרד. לאחר מכן פניתי לסטליוס ולקורליה, משום ששניהם אמנים שמדברים ביצירותיהם על החוויות השורשיות שלהם. כל העבודות שמופיעות על המפה שלנו עוסקות בניווט: איך מגיעים מנקודה אחת לזו שאחריה, בתור גוף מים שמחובר לכל הזרמים האחרים. במסגרת זאת, המפה מקיפה נושאים שונים מאוד זה מזה – היסטוריה, מקומות, זמן, גיאולוגיה, פוליטיקה... 

מריה: אוואגורס סיפר לנו כרגע איך הוא הגיע אליך, סטליוס. האם תוכל להרחיב איך בחרת את הצילומים עבור "Take Us to the Water"?

סטליוס: תחילה חשבנו על האופן שבו טכנולוגיות מודרניות שמות את בני האדם במרכז המפה. למשל, מישהו מחפש משהו בטלפון שלו, ופתאום אותו אדם הופך בעצמו לנקודה על המפה. לפני כמה מאות שנים – ואפילו עד לפני כמה שנים – בני האדם ניווטו על ידי התבוננות בשמיים ובכוכבים. היום אנחנו מסתכלים בטלפון הנייד שלנו כמעט מדי יום. לכן חשבנו שיהיה מעניין להשתמש בכוכבים במפה הקפריסאית שלנו, כדי להדגיש אתרים מעניינים. ואז התחלתי לחשוב, עד כמה אנחנו מסתמכים על מפות כאמצעי ניווט מהימן. בשל כך בחרתי למקם בלב ניקוסיה את המפה "גשר".  

מריה: זהו גשר אבן בין שתי תצורות סלעים מעל הים. זה לא נראה בכלל כמו ניקוסיה?

סטליוס: זוהי תמונה שצילמתי בפורטוגל. חשבתי שזו תהיה נקודת מוצא טובה כדי לאתגר את הרעיון בנוגע למהימנותן של המפות, על ידי הצבת תמונה של משהו שלא קיים בניקוסיה, אלא בקצה האחר של אירופה. במקביל, ההחלטה למקם את הגשר בניקוסיה, עיר שמחולקת לשניים, שימשה כדימוי לתשתית שיכולה לקרב בין אנשים.

מריה: העבודה שלך עוסקת גם בנושאים אחרים...

סטליוס: נכון. מיקמתי צילום אחד בים, בין טורקיה לקפריסין. יש דיונים מתמשכים בנוגע לגבולות הימיים שלנו עם טורקיה. אבל אנחנו אף פעם לא חושבים על המשמעות שיש לקידוחים במים שלנו עבור יצורים חיים אחרים, ושאנחנו לא היחידים שיש להם זכות לים. קראתי לאחרונה שרעשי הרקע שיוצרים מכונות הקידוח הללו מאוד מפחידים את החיות בים.  

מבחינתי, זו החלטה פוליטית אם להציג משהו על המפה או לא.

איך אפשר, למשל, לנווט עם מפה באמצעות שיר או באמצעות נקודת ההשקפה של עולם החי?

מריה: זה מביא אותנו לשיר של קורליה ולסרטונים. קורליה, האם תוכל לספר לנו מה יצרת עבור "Take Us to the Water"?

קורליה: היצירה שלי היא בהשראת ההיסטוריה המשפחתית שלי, ובמיוחד של הדוד שלי. אני מגיעה ממשפחה של פליטים [אשר נאלצו לברוח מחצי האי קרפסיה (Karpasia), ומאוחר יותר בנו מחדש את ביתם בפמגוסטה (Famagusta) ובאקמאס (Akamas) ]. גם אבי וגם דודי היו פה בשנת 1974. ראיתי לנגד עיניי את המפה שהייתה לדוד שלי בביתו באקמאס ורציתי מאוד לדבר על המסע שהם עשו ולשקף אותו, באותו אופן שבו  אקמאס משקף את הנוף של קרפסיה. כיצד מדברים על טראומה וכאב של דור מסוים, ואיך מציגים זאת על גבי מפה? החלטתי להשתמש בפורמט של מכתב ולהציג את הדוד שלי כדמות מרכזית, כדי לדבר על כך. תוך כדי כך התברר לי מה נחוץ לי עבור תהליך ההחלמה האישי שלי, וזה המים. לצלול כל כולי בתוך המים. אני חושבת שכולנו משתמשים במים, בכל הצורות שבה הם מתגלים.

מריה: כיצד ההיסטוריה של הדוד שלך, שמוצג בסרטונים שעל המפה, השפיע על התרומה שלך למפה הקפריסאית?

קורליה: הממשות הפיזית של הדוד שלי, והשינוי ביכולת הניידות שלו, הניעו אצלי תהליך חשיבה בנוגע לאופן שבו אנו מתייחסים לאדמה בעזרת מפות. מה שעוד הרשים אותי מאוד הייתה הנחישות שלו להגיע למקום כלשהו, גם אם הוא כבר לא יכול לחוות אותו בצורה אנכית, אלא אופקית בלבד.

באחד הסרטונים אנחנו מנסים להתחקות אחר האי סטרקוס (Sterkos). הוא נמצא ממש מול המקום שבו התגוררנו בחצי האי קרפסיה. בחורף הגאות מכסה את האי הזעיר, ובקיץ הוא שב ונחשף. הם קראו לו לפי שם המשפחה שלהם. אני מניחה שזה משחק עם המיתולוגיה של מה שבאמת נמצא שם ומה לא. ואם משהו נמצא שם, איך מתמודדים איתו? איך מתייחסים אליו?