חנה ארנדט
מסוכן לחשוב
"חנה ארנדט: מסוכן לחשוב" מתחקה אחר אורח החשיבה של חנה ארנדט באמצעות דיאלוגים, אמנות, פרפורמנס, משחק, מוזיקה ושקט. אמנים, משוררים, סופרים, אנשי רוח, מוזיקאים ופעילים חושבים עם חנה ארנדט תוך כדי שהם בוחנים סוגיות של בדידות, שלום, פרטיות, חירות, חברות ופוליטיקה בימינו.
מאת סמנתה רוז היל
"אין מחשבות מסוכנות, מהסיבה הפשוטה שהחשיבה עצמה מסוכנת", אמרה חנה ארנדט בריאיון האחרון שלה עם הסופר הצרפתי רוג'ר אררה (Errera) בטלוויזיה הצרפתית. אררה שאל את ארנדט איזו מורשת לדעתה תוריש המאה העשרים למאה הבאה. ארנדט, כדרכה, הפכה את השאלה ובחרה לשאול כיצד "נותרנו עם מורשת ללא כל צוואה", תוך הישענות על ציטוט פרי עטו של המשורר הצרפתי רנה צ'אר (Char).
ארנדט לא הייתה יומרנית מספיק כדי לכלול את יצירותיה בין הדברים שעשויים לעבור מהמאה הזאת למאה הבאה, אף שהייתה מודעת היטב לתופעת התהילה שלאחר המוות. עם זאת, מכיוון שכבר זכתה לתהילה מסוימת עוד בימי חייה, לא שיערה כנראה שגורל זה יהיה מנת חלקה ביום מן הימים. ארנדט הפכה לאחת ההוגות המדיניות המוכרות ביותר במאה ה-20 ובמאה ה-21. לפי מנהל העיזבון שלה ספריה נמכרים היום פי שלושים מאשר בעבר.
כשחנה ארנדט הלכה לעולמה בשנת 1975 היא הייתה מוכרת בעיקר בשל הדיווח שלה על משפט אייכמן, המוח הלוגיסטי של היטלר. אולם כשדונלד טראמפ נבחר לנשיא בשנת 2016 משהו השתנה. יצירת המופת של ארנדט משנת 1951 "יסודות הטוטליטריות" הפכה לרב מכר. כשאנשים התחילו לנסות להבין את ההתפתחויות בפוליטיקה האמריקאית הם פנו לספרה שנכתב באמצע המאה העשרים כדי להרהר על העולם של היום.
"יסודות הטוטליטריות" יצא לאור בשנת 1951, השנה שבה ארנדט קיבלה אזרחות אמריקנית, לאחר שהייתה חסרת נתינות במשך כמעט שני עשורים. הספר, שהוא בעצם טרילוגיה ובה הספרים - אנטישמיות, אימפריאליזם ושלטון טוטליטרי - מתעד את צמיחת הטוטליטריות באמצע המאה העשרים כצורת ממשל חדשה לחלוטין, המבוססת על חוויות קיומיות של מחסור בדיור, עקירה ובדידות. ארנדט מתחקה אחר המרכיבים שהתגבשו בהופעות ההיטלריזם והבולשביזם דרך הופעת מדינת הלאום, הכוחות התאומים של האימפריאליזם והקולוניאליזם, וקריסת התרבות הפוליטית, שהובילה לצמיחת פוליטיקה המונית של אידיאולוגיה, תעמולה ואלימות בלתי נתפסת. הטרילוגיה היא יצירה אפית.
מי הייתה חנה ארנדט?
האם ספריה עשויים לסייע לנו להבין את המצב האנושי במאה העשרים ואחת?ארנדט הקדישה את חייה לסוגיות הפוליטיות הבוערות ביותר של המאה העשרים: צמיחת הטוטליטריות, הפוליטיקה של המהפכה, אובדן החירות, ניצחון הסוגייה החברתית, התפשטות הבדידות ההמונית ובעיית הרוע.
ארנדט לא החלה את דרכה בעולם כסופרת. היא הפכה לסופרת במקרה כשנאלצה לנטוש את הקריירה האקדמית שלה בשנת 1933 ולהימלט מגרמניה הנאצית. קודם לכן נעצרה בספרייה הממלכתית של פרוסיה בידי הגסטפו למשך שמונה ימים. בגיל 27 עשתה את דרכה לפריז דרך פראג וג'נבה. בפריז היא למדה צרפתית, עברית ויידיש וסייעה לצעירים יהודים להתכונן לעלייה לארץ ישראל.
-
ב"רשימת הנוסעים הזרים לארצות הברית" רשומים היינריך בליכר כסופר גרמני בן 42, חסר מדינה, ויוהנה בליכר אשתו העברייה בת ה-35, חסרת מדינה, עם הגעתם לאליס איילנד בניו יורק ב-22 במאי -
מקורו של הרוע באי חשיבה
לאחר שנמלטה ממחנה מעצר צרפתי בקיץ 1940 יחד עם 62 נשים נוספות הצליחה ארנדט להשיג מסמכי יציאה בזכות סיוע מצידו של וריאן פריי. היא ובעלה היינריך בליכר הגיעו לניו יורק ב-22 במאי 1941. כשהחלה את חייה החדשים עבדה ארנדט כעוזרת בית, עורכת, עיתונאית ועוזרת הוראה במקביל לפרסום הספר "יסודות הטוטליטריות" .יותר מכל דבר אחר היה בה רצון עז להבין. ספריה אינם עוסקים בשאלה על מה לחשוב אלא כיצד לחשוב. בשנת 1933 היא התרחקה מעולם "הוגי הדעות המקצועיים” והפכה לסופרת משום שנחרדה מהקונפורמיות הפוליטית של עמיתיה. בניגוד לרבים מחבריה ועמיתיה, היא זיהתה את המתרחש בגרמניה כבר בשנת 1929. שריפת הרייכסטאג ב-27 בפברואר 1933 הייתה עבורה אירוע מכונן: היא הבינה שעליה לפעול. כעבור שנים רבות שאל אותה גינתר גאוס בריאיון מה גרם לה לעסוק בפוליטיקה. היא השיבה:
"מאותו רגע הרגשתי אחראית. הבנתי שאיני יכולה עוד להיות צופה מהצד."
במאמרה אחריות אישית תחת דיקטטורה טוענת ארנדט שיש למצוא את ההבדל במחשבתם של האנשים שהשתתפו בנאציפיקציה של המוסדות החברתיים, הפוליטיים, האקדמיים והתרבותיים של אירופה. לטענתה הרוע נובע מהימנעות מחשיבה.
אחת הטענות העומדות בבסיס עבודותיה של ארנדט היא ששיח המחשבה עשוי לפתוח מרחב, שבו נוכל להטיל ספק במצפון - העצמי המוסרי וכך למנוע רוע. החשיבה סוללת את דרכנו לשיפוט ומעצבת את האופן שבו אנו קיימים בעולם. בהשראת אפלטון טענה ארנדט שמכיוון שהרוע אינו סגולה אי אפשר לחשוב עליו. לפיכך הרוע הוא הימנעות מחשיבה וחובה על כל אחד לחשוב. היא כותבת: "אם יתברר שהיכולת להבחין בין טוב לרע קשורה ליכולת לחשוב, הרי שעלינו להיות מסוגלים 'לדרוש' את מימושה מכל אדם שפוי, לא משנה עד כמה הוא משכיל, בור, חכם או טיפש." החשיבה אינה שייכת לעולם אליטיסטי, ואכן חשיבה מרוחקת מהעולם עלולה להרחיק אנשים ממה שמתרחש לנגד עיניהם.