דר' קרולה דיר היא המנהלת החדשה של מכון גתה ישראל. בראיון היא מגלה את מקור התלהבותה מישראל, מה מושך אותה בתחום התיאטרון ובאיזה תחביב תוכל להמשיך לעסוק בתל אביב.
במשך שש שנים עמדת בראש מכון גתה בפרו. מדוע החלטת שישראל תהיה התחנה הבאה שלך?
יש לכך בוודאי גם סיבות אישיות שראשיתן עוד בתקופת הילדות. הוריי הקריאו לי ולאחיי סיפורים שהעלילה שלהם מתרחשת בקיבוצים. אני זוכרת שהעולם שעלה בדמיוני היה זר, קסום ויפה להפליא. בשנת 1979 טיילתי עם משפחתי בישראל לראשונה. הדיווחים בתקשורת על ישראל לרגל ציון 70 שנה לקיומה של המדינה בשנה שעברה חיזקו עוד יותר את החלטתי לחיות ולעבוד פה במשך תקופה. ישראל הצטיירה כמדינה מרתקת, מודרנית ומתחדשת תדיר כך שלא יכולתי שלא להסתקרן.
מה היו הנושאים העיקריים בתחום התרבות שהיו חשובים לך בעבודתך בפרו ומה חשוב לך כעת בישראל?
היו לנו פרויקטים בתחומים של הגירה, תרבות הזיכרון ואיכות הסביבה. אלו נושאים שעסקו בהם כמובן גם פה ושימשיכו להיות רלוונטיים בעתיד. הצוות שלי ואני דנים כרגע בשאלה מהן תכניותינו לשנה הקרובה ולשנים הבאות. ודאי שחשוב לנו להרבות בעבודה עם השותפים שלנו כאן - מוסדות, אמנים ואמניות, חוקרים וחוקרות. אני שמחה על שיתוף הפעולה הפורה הזה.
פרו הייתה התחנה הראשונה שלך במכון גתה. קודם לכן עסקת בניהול תרבות ובדרמטורגיה בברלין. לצד לימודי תיאטרון באוניברסיטה וכתיבת מאמרים על תיאטרון מזרח אירופי בכתבי עת מקצועיים שונים, חיברת בעצמך מחזות. מאיפה באה התשוקה לתיאטרון?
אני מניחה שמתוך התעניינות בבני אדם ובסיפוריהם האישיים. בתיאטרון המפגש הזה עם אנשים הוא בלתי אמצעי הן בחזרות הן בהצגות עצמן על הבמה מדי ערב. תיאטרון אינו קיים ללא האינטראקציה בין האולם לבמה, בין השחקנים לקהל. מדובר בנכונות להיפגש שוב ושוב ולצאת להרפתקה משותפת.
בשנת 2002 הקמת בברלין את "האקדמיה האירופית מזרח ומערב לתרבות ולתקשורת". מדוע נראה לך חשוב להקים את הארגון הזה?
זה היה רעיון משותף שלי ושל חבריי. רצינו ליזום וללוות שיתוף פעולה בין אמנים ואמניות לאנשים מתחום התרבות במזרח אירופה ובמערבה. לשם כך הקמנו ארגון קטן עם שם גדול. זכור לי בעיקר מפגש בין מעצבים ומעצבות גרפיים מברלין ומחרקוב שבאוקראינה. בשנת 2006 הם עבדו יחדיו על כרזות לתערוכת הכרזות הבינלאומית "הבלוק הרביעי" המתקיימת בחרקוב כל ארבע שנים לזכר אסון צ'רנוביל. המפגש בין צעירים בעלי רקע תרבותי שונה היה אירוע מרגש ומשמעותי מאין כמותו. כמו כן עסקנו באופן אינטנסיבי ביותר בסוגיית האנרגיה האטומית וההשלכות הקטסטרופליות של השימוש בה שעלול לגרום לכך ששטחים עצומים יהפכו לבלתי ניתנים ליישוב למשך מאות שנים. פגשנו אנשים שהיו שם, הכרנו אנשים מרשימים ביותר כמו הסופרת הבלארוסית סבטלנה אלכסייביץ' שכתבה ספר מרגש שבו עדויות אישיות מצ'רנוביל. לימים היא זכתה בפרס נובל לספרות. זו הייתה תחילתו של שיתוף פעולה נרחב שלי עם המשרד לאיכות הסביבה בגרמניה. השר הגרמני לאיכות הסביבה דאז זיגמר גבריאל היה נוכח בפתיחת התערוכה בברלין.
את בארץ כבר כמה שבועות. איך את מתרשמת?
תל אביב היא עיר שוקקת חיים, בישראל יש מגוון אנושי בלתי ייאמן. בכל מקום שאני נמצאת בו, אם זה ברחוב, בחנות קטנה באזור או באירועים: אנשים מדברים איתי, מספרים את סיפורם או את אשר על ליבם. המפגשים האלה מרתקים עבורי. וחוץ מזה שמחתי לגלות שגם פה בתל אביב סצנת גלישת הגלים תוססת ביותר.
את גולשת?
כן. התוודעתי לספורט הזה במשך שהותי בפרו. אני צריכה להמתין עוד כמה ימים עד שהמכולה עם הרהיטים שלי תגיע לארץ ולכן את חליפת הגלישה שלי דאגתי לשים במזוודה. עכשיו אשמח לקבל רעיונות לחופי גלישה מומלצים בארץ. אך בראש ובראשונה אשמח להמלצות על ספרים וסרטים על ישראל מכיוון שאני רוצה להעמיק את היכרותי עם הארץ הזאת.
ביוגרפיה:
קרולה דיר נולדה בשטוטגרט. היא למדה לימודים סלאביים ותיאטרון בברלין ובלנינגרד. את עבודת הדוקטור שלה כתבה על תיאטרון הוודוויל הרוסי בשנים 1828 עד 1855. קרולה דיר עבדה בפסטיבלים רבים, ביניהם Berliner Festwochen ,Theaterformen ופרסמה מאמרים בכתבי עת לתיאטרון שיוצאים לאור במזרח אירופה, בגרמניה ובצרפת, למשל בכתבי העת Theater heute, Die Deutsche Bühne, Theater der Zeit. משנת 2000 החלה לשאת הרצאות, להעביר סדנאות ולייעץ למכון גתה בערים וילנה, ריגה, מוסקבה, מקסיקו ועוד בנושא התיאטרון הגרמני החדש.
בשנת 2002 חיברה את המחזה "סיפורו של קספר האוזר" (בימוי: אלביס הרמניס, הצגת הבכורה בריגה, גרסה גרמנית בשנת 2012 בתיאטרון שאושפילהאוס בציריך, הזמנה לפסטיבל ברלין בשנת 2013.) בשנת 2002 הקימה את "האקדמיה האירופית מזרח ומערב לתרבות ולתקשורת" בברלין. בשנים 2001 עד 2006 הייתה אוצרת ודרמטורגית ב"בית תרבויות העולם" בברלין ובשנים 2005 עד 2009 הייתה אוצרת מיזמים של המשרד לאיכות הסביבה. אחד המיזמים שיצרה הוא "לאן נושבת הרוח. תרחישים של השפעות שינויי האקלים" שהוצג במרכז לאמנויות הבמה בברלין Hebbel am Ufer. בשנת 2011 הייתה הדרמטורגית של "יבגני אונייגין"בבימויו של אלביס הרמניס בתיאטרון שאוביהנה ברלין. בשנים 2013 עד 2019 ניהלה קרולה דיר את מכון גתה פרו. באמתחתה פרסומים רבים, שאת חלקם הוציאה לאור, למשל "אשליה של קרבה? סקירה על השכונה האירופית בעתיד" עבור מכון גתה.
