להיאבק זה טוב
זהירות, דמוקרטיה!
חסנין קאזים משוכנע שאין דבר טוב יותר מדמוקרטיה. והוא יודע שלא ניתן לקיים אותה ללא מאמצים, ללא איזונים, ומעל הכול ללא מאבקים.
מאת חסנין קאזים
לא מעט אנשים רואים את עצמם בתור "מליצי היושר של הדמוקרטיה". מי שנושא את הדגל של "מחויבות לדמוקרטיה" מאמין שהוא מחויב לעשיית טוב ולצדק. הדמוקרטיה נחשבת, לפחות עבור רובנו בעולם המערבי, אך גם בחלקים אחרים של העולם, לצורת הממשל הטובה ביותר: העם הוא זה שקובע! אנחנו חיים לפי ההגדרה העצמית שלנו! הפתרון הטוב ביותר מנצח!
מי קובע את הכללים?
הכול נכון, הכול טוב, אבל זה לא כזה פשוט. ואסור לשכוח שכשמדובר בשלטון, משמעות הדבר היא תמיד הפעלת כוח. מי מחליט עבור מי? מי חייב ללכת אחרי מי? מי קובע את הכללים? כאשר אנשים חיים יחד – בצורה ששואפת להיות טובה וצודקת, כלומר מתורבתת – יש צורך בכללים. כלומר, יש צורך בשלטון, ויחד איתו בהיררכיות. ואלה דברים שלא תמיד נעימים.אפשרות אחת היא שיש דיקטטור, "אדם חזק" (ואם להיות כנים: הדיקטטורים הם בדרך כלל גברים), "מנהיג", שתובע לעצמו את הכוח ומחליט על הכול מעל לראשם של האחרים. או אוטוקרט, שאולי שומר על מעטה של דמוקרטיה, אבל מחליט הכול בעצמו. ואנחנו יודעים מה פירוש הדבר: עריצות. היעדר חירות. סבל. אלימות.
או שישנה דמוקרטיה: עם בחירות, פרלמנט וממשלה נבחרת. כשמסתכלים על זה כך, דמוקרטיה היא הרע במיעוטו. אל תבינו אותי לא נכון: ככל שמדובר בצורות ממשל, אין טובה יותר מדמוקרטיה. זוהי השיטה שבה הכוח אשר מוענק באופן זמני על ידי העם מועבר באמצעות בחירות, שבה אדם יכול להיבחר בשנית ועל ידי כך להיות מתוגמל, ושבה ניתן גם לשוב ולשלול את הכוח, כשחוסר שביעות הרצון מהשליטים יותר מדי גדול. יוצא מן הכלל!
להתווכח, לדון, למצוא פשרות חכמות
אבל הדמוקרטיה איננה פשוטה. יכול להיות כמובן מצב שבו כל אדם יפעל רק בהתאם לאינטרסים שלו עצמו, ויש כאלה שמאמינים שאם כל אחד יעשה זאת, בסוף ייצא מזה משהו טוב. במידה מסוימת זה אפילו יכול להיות נכון. אבל בפועל, מתברר שבמצב כזה השקטים והחלשים, ההססנים והחששנים, המתחשבים והצייתנים נשארים מאחור. לכן, בדמוקרטיה חייבים, הלכה למעשה, לקחת בחשבון גם אינטרסים של אנשים אחרים. התחשבות וכבוד הם חלק מכך.החלטות דמוקרטיות הן לרוב פשרה. אחרי הכול, הן אמורות להקיף כמה שיותר אנשים – גם מיעוטים. על מנת לקבל החלטות חכמות שכאלה, צריך לאסוף קודם כול אינפורמציה. צריך לדבר, להתווכח, לדון, לריב, לשקול שיקולים, להשמיע טיעונים, להציג ולנמק דעות אישיות, לעתים צריך לספוג מילים חדות (ולעתים גם להשמיע אותן), לבחון מחדש עמדות, ואולי גם לשנותן, ובסופו של דבר לחפש את האיזון.
כל זה מצריך מאמץ וטומן בחובו את הסכנה, שחלק מהאנשים יעדיפו להימנע מהמאמצים וישאפו לפתרונות פשוטים שאינם כרוכים בפשרה. אחד מצווה, כולם מצייתים, וכהרף עין הכל נפתר! ויש אחרים שמאמינים כי לא צריך להתאמץ בשביל הדמוקרטיה, לא צריך לטפח ולשמר אותה. אחרי הכול, הדמוקרטיה קיימת מזה זמן רב, אז מה כבר יכול להשתבש? הבה ניזכר במורות ובמורים שלנו, שדיברו על כך שדמוקרטיה ניזונה מהשתתפות, ושיש לבצר אותה ולעבוד בשבילה. אנחנו, התלמידות והתלמידים, פיהקנו באותו זמן. על מה הם מדברים, שאלנו את עצמנו. הרי יש לנו דמוקרטיה!
פופוליזם כסכנה עולמית
למעשה, הדמוקרטיה ברחבי העולם נמצאת בדעיכה. בכל רחבי העולם ממהרים למצוא תשובות פשוטות לשאלות קשות, פופוליסטים חוגגים את ההצלחות של הצעותיהם הרדיקליות, ואנשים כבר לא מבקשים למצוא פשרה ולחיות חיים שלווים בדו-קיום, אלא מצדדים בזכותו של החזק ביותר ובפילוג. הדמוקרטיה עצמה חשופה לפופוליזם, משום שהיא נשענת על הצבעה ועל עקרון הרוב. יש הסבורים שדמוקרטיה פירושה שלטון הרוב על פני המיעוט. אם זה אכן היה המצב, מיעוטים מעולם לא היו זוכים להשמיע את קולם. זוהי אחת הסיבות לנחיצות של איזון וייצוג לכל האנשים.היום יש אנשים ששואפים ליותר דמוקרטיה בסיסית, כלומר משאלי עם. לפי ההיגיון הזה, לאחר שמשמיעים את הטיעונים השונים, יש לאפשר לאנשים להצביע על הכל. עקרונית זה נכון: כמה שיותר דמוקרטיה. הבעיה היא רק שחלק מהנושאים הפוליטיים הם כה סבוכים, עד שלא ניתן לדחוס אותם לתבנית של כן או לא. בנוסף – וגם זוהי אחת הסכנות – אנשים חשופים למניפולציות. בזמן הנכון, עם המילים הנכונות, אפשר להלהיב אותם לתמוך בכל דבר. למשל, בעינויים ובעונש מוות. או בהטלת סטיגמה ואפליה של קבוצת אוכלוסייה, קבוצה אתנית או דת מסוימת.
להיאבק למען ערכים דמוקרטיים
אך הדבר הזה בלתי מתקבל על הדעת בחברה מתורבתת. לכן, הדמוקרטיה זקוקה לגבולות, גם לגבולות של מה שניתן לומר. חופש דעה אין פירושו שאפשר להגיד הכול מבלי שיהיו לכך השלכות. למילים יש תוצאות, וכל אדם נושא באחריות למילותיו. אנו חיים בזמנים שבהם קיצונים זוכים להשפעה. קיצונים ימנים, פשיסטים וניאו-נאצים כאן, איסלאמיסטים שם. רבים מהאנשים הללו משתמשים בדמוקרטיה למטרותיהם. הם מתיימרים להציע פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות, זוכים באופן זה בבחירות, ממנים חברי פרלמנט מטעמם, ומשתמשים במבנים הדמוקרטיים כדי להפוך את הדמוקרטיה לחלולה. הם קובעים את סדר היום, בחלק מהמדינות הם לוקחים חלק פעיל בשלטון, ובמדינות מסוימות הם אף ממנים את ראש הממשלה. והם תמיד מרעילים את האקלים בחברה כולה.לכן אנו חייבים להיאבק. אנו חייבים לחפש אחר העימות, כשאנו רואים כיצד הערכים שלנו והחברה הליברלית והפתוחה שלנו נמצאים בסכנה. אנו חייבים להרים את קולנו, להשמיע טיעונים, לפעול למען הדמוקרטיה. כשאיננו נאבקים, כשאנו נרתעים מהעימות, אזי חירויות שהושגו בעמל רב שוב מקוצצות, האוטורטריּוּת מתפשטת, ואידיאולוגיות מוזרות זוכות בעוד ועוד תומכים. עלינו להיאבק כדי שהדמוקרטיה תנצח. משום שהאמת היא, שאין דבר טוב ממנה.