חנויות חינמיות
במתנה!

"חינם" ו"חנות" – האם יש סתירה בין השניים? לא כשמדובר ב-25 החנויות החינמיות בגרמניה: כאן אפשר לקנות פריטים יד שנייה במחיר אפס, מה שיוצר חוויה צבעונית, דמוקרטית ומאוד בת קיימא.  

מאת פטרה שונהופר

אחת כמוה בולטת כאן, בפרוורי עיר ההנזה השלווה גרייפסוולד: התלבושת שלה צבעונית, חלקה בסגנון פאנק וחלקה וינטג', קצת כמו ויויאן ווסטווד. לרגליה מונח תיק קניות שמתפקע מבגדים צבעוניים נוספים. היא מחייכת חיוך מרוצה של ציידת מציאות שגרפה שלל מוצלח. אך תכולת התיק שלה היא יותר מאשר רק מציאה: היא בחינם, ונמסרה ללא עלות בחנות חינמית שפועלת בגרייפסוולד.

מ-א' כמו אפודה ועד ת' כמו תיבת מתכת

בגרמניה יש כ-25 חנויות מסוג זה. הן מהוות צורה ייחודית של חנויות יד שנייה, משום שכאן שום דבר לא נמכר, אלא פשוט נמסר בחינם. מ-א' כמו אפודה ועד ת' כמו תיבת מתכת, כמעט שאין משהו שלא ניתן למצוא בחנות החינמית: בגדים, נעליים, ספרים, משחקי ילדים, כוסות וכלים, אפילו קישוטים לחג המולד ויצירות אמנות קטנות. מה שאדם כלשהו רוצה למסור, אחרים עוד יכולים למצוא בו שימוש.

העיקרון הפשוט הזה מסייע למעוטי היכולת בחברה שלנו, אך זוהי גם הזדמנות טובה לשלב קיימות בחיי היומיום. יותר ויותר אנשים מעוניינים באופן מודע למחזר, להחליף או לחלוק עם אחרים, ובאופן זה לצרוך פחות. מדוע לייצר מחדש הררי בגדים בתנאים לא אנושיים, כשכל מה שאנחנו זקוקים לו כבר נמצא שם? מדוע לשרוף באתרי סילוק פסולת בגדים שכבר נלבשו, במקום להמשיך ולהשתמש בהם?   

הביקוש לכלכלת החינם גדול מאי פעם

מדפי הבגדים בחנות החינמית של גרייפסוולד עולים על גדותיהם. בעידן שבו אנו חייבים לחשוב באופן יומיומי על המשאבים שלנו, העיקרון של כלכלת חינם אקטואלי מאי פעם. "יש לנו כל כך הרבה ביקוש כרגע, עד שבדרך כלל אנחנו יכולים להכניס לחנות רק כמות מסוימת של אנשים בבת אחת, כדי שלכולם יהיה מקום", מספרת המנהלת ויקטוריה אוּרטֶל, שכבר עבדה בחנויות חינמיות בברלין. שלטי ההכוונה במקום כתובים במספר שפות: גרמנית, אנגלית ואוקראינית, ולא במקרה, משום שהמלחמה נגד אוקראינה הובילה פליטים רבים גם לגרייפסוולד.

על ההמולה בחנות מנצח צוות אשר מונה כ-12 מתנדבים, שֶׁכֵּן החנות החינמית בגרייפסוולד פועלת בהתנדבות מלאה. ויקטוריה אוּרטֶל עובדת בנוסף כחברת סגל במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת גרייפסוולד. המתנדבים בחנות מייעצים למבקרים, מגשרים על מחסומי שפה ודואגים לסדר, אך גם להתנהלות ששומרת על כבוד הדדי. 

בחנות החינמית כולם שווים

לחנויות יכול להיכנס כל מי שרוצה בכך: בניגוד לארגון כמו "דִי טָאפֶל" או למחלקת הבגדים של הצלב האדום הגרמני, כאן איש לא צריך להוכיח שהוא מעוט יכולת.  "זהו הבדל רשמי, אך גם רגשי: המבקרים אצלנו מגיעים כלקוחות, ולא כנזקקים. זה מעצים אותם, מחזק את הדימוי העצמי שלהם והופך אותם לשותפים."

תנאים סוציאליים וחברתיים הם עניין משני בחנויות החינמיות. עובדים ומובטלים, ילדים וגמלאים, סטודנטים ותלמידים, כולם מפשפשים במגוון הפריטים זה לצד זה. "אולי יש לנו קצת יותר מוצרי אלקטרוניקה וסירי בישול", מספרים העובדים על ההיצע. "כשאנחנו מקבלים סירים הם נחטפים מיד." בחנות אין גבול עליון בנוגע לכמות הפריטים שאפשר לקחת. עצה ידידותית באתר האינטרנט של החנות מבקשת רק לפעול לפי "חוש מידה" ולתרום במידת האפשר מכיוון שהשכירות והעלויות הנלוות של החנויות אינן בחינם: כל ההוצאות ממומנות אך ורק באמצעות תרומות מרצון. 

תנועה בינלאומית של נתינה

העיקרון של החנות החינמית קיים גם בפורמט דיגיטלי, למשל דרך רשת הנתינה Freecycle.org. קרוב ל-11 מיליון החברים ברשת שואפים ליצור תנועה בינלאומית של נתינה, על מנת לצמצם את כמויות האשפה ולחסוך במשאבים. לאחר הרשמה חינמית, המשתמשים והמשתמשות יכולים לבחור עיר ולפרסם שם באופן ממוקד את הפריטים שהם מוסרים בחינם, או "לקנות" בעצמם. באופן דומה פועל גם היישומון של הפרויקט האמריקאי Buynothing.   

הרעיון הוא: מה שאדם כלשהו כבר לא צריך, יכול להיות אוצר עבור אחרים. אוּרטֶל יודעת מניסיונה שיש מקרים שבהם מישהו מוסר בהיסח הדעת דבר מה בעל ערך, ואדם אחר לוקח אותו, בהיסח הדעת גם כן. החלפת בעלות שכזו משמחת אותה כמובן. "אך במיוחד מרשים אותי כשאנשים מוסרים לנו את כלי הנגינה שלהם. זוהי מתנה מאוד אישית." ואחת העובדות מוסיפה: "כל דבר כאן בחנות מספר סיפור."