אמון וחברה
המוסד הבלתי נראה

איך קרה שהאמון קיבל תפקיד כה חשוב בתיאור העצמי של חברות בנות זמננו? הפילוסוף מרטין הרטמן על תשובות אפשריות.
 

מאת מרטין הרטמן

נושא האמון מעסיק חברות רבות מזה שנים, בעוצמה עקבית ומפתיעה. עושה רושם שאותן חברות מנהלות שיח מתמשך על אמון, מעין מונולוג עצמי קבוע, לעיתים רועש יותר ולעיתים שקט יותר, לעיתים חרד יותר ולעיתים נינוח יותר. משברים מגבירים משמעותית את עוצמת הקול. מגפת הקורונה הראתה בצורה ברורה, שהצעדים שמחליטים עליהם למעלה מתממשים רק כאשר הם מחלחלים ומיושמים למטה. ללא אמון דבר אינו יכול לקרות, כך אמרה הקנצלרית הקודמת אנגלה מרקל, ודבריה זכו להסכמה רחבה.     

אם מטים אוזן קשבת לשיח הזה, עד מהרה מתגלה הרבגוניות של הקולות אשר לוקחים בו חלק. עבור חלק מהאנשים, הדבר ברור: האמון חסר ואנו זקוקים לו, זקוקים לו בכל מקום, אך איננו יודעים כיצד להגיע אליו. מפלגות, פוליטיקה, כנסיות, בנקים, המדע – כל אלה רוצים את אמוננו ומתחרים ביניהם כדי להשיגו, אך כל משבר, כל שערורייה וכל ציפייה שנכזבה מזעזעים, כך נראה, את היסודות שעל בסיסם יכול לשגשג האמון.

למדוד את הדופק של האמון

אחרים סבורים שהתקוות הקשורות לאמון מוגזמות באופן ניכר. במקום שבו מרוכז כוח, שבו צומח אי-שוויון, יש צורך בחוסר אמון ובזהירות, אך בשום פנים ואופן לא בתחושת ביטחון נאיבית. וישנם אלה אשר מוותרים על דיאגנוזות והערכות. הם מניחים את הסטטוסקופ שלהם על החברה ובודקים את האמון. "האם אתם חושבים שניתן באופן כללי לתת אמון ברוב האנשים?" עבורם, זוהי שאלה שאמורה למדוד את הדופק של האמון בחברה מסוימת. באופן זה, חברות שלמות מדורגות לפי מדד של אמון, וכלכלות לאומיות מאפשרות שיבחינו ביניהן בהתאם לרמת האמון הנמדדת.

איך קרה שהאמון קיבל תפקיד כה חשוב בתיאור העצמי של החברות בנות זמננו? לכך מוצעים שני הסברים, הנמצאים במתח מעניין זה עם זה. מצד אחד, אפשרויות התקשורת והאינטראקציה שלנו הולכות ומתרחבות. אנחנו קשורים ליותר ויותר אנשים בלתי מוכרים או זרים, שלולא היו מספקים לנו שירותים לא היינו יכולים להוציא לפועל את הפרויקטים והתוכניות שלנו, אך שאת התנהגותם איננו יכולים לצפות מראש על בסיס של כללים ונורמות שגורים ותקפים. הסוציולוגיה מכנה את התופעה הזו "ניתוק", וכוונתה בכך להתפוררות של מערכות יחסים חברתיות אשר מבוססות על הֶקְשֵׁרִים מקומיים ומרחביים.

קשרים ונאמנויות הופכים לנזילים

בדומה לכך, גם בתחום הפוליטי, קשרים ונאמנויות הפכו לנזילים והתרחקו מדפוסי ההסכמה המסורתיים. האמון שלנו כבר איננו נתון באופן עקבי למפלגה אחת. במקום זאת, המוניטין החמקמק של האישיות הפוליטית הוא זה אשר קובע את ההערכה שאנו מקיימים ביחס לאפשרויות הפוליטיות. אמון, כפי שמכנים אותו לעיתים, הוא המוסד הבלתי נראה של הדמוקרטיות שלנו. הוא מפורר מחויבויות פורמליות וקשה לצפות מראש את תנועותיו. ההצטברות של שערוריות פוליטיות היא, ככל הנראה, הצד השני שיש לתפקיד הפוליטי ההולך וגובר של האמון. אנו מתבוננים בצורה מדוקדקת יותר, שופטים באופן מחמיר יותר ונוטשים מהר יותר. אם אמון פירושו להוציא לחופשי את האחרים ולשחרר אותם משליטה מתמדת, אזי ברור שיש להרוויח אותו ושהוא לעולם איננו יציב לחלוטין. חברות המבוססות על אמון הן חסרות מנוחה בדיוק כמו פוליטיקה המבוססת על אמון, ורק לעיתים רחוקות הן מגיעות למצב של מנוחה. ניתן לנסח זאת גם כך: יותר מדי דברים תלויים באמון מכדי להעניק אותו ברוחב לב.

זהו הסבר אחד. באופן משונה, ההסבר השני נובע מתוכו ומהווה טענה נגדית. באותה מידה שבה קשרים הופכים לנזילים ותחומי הפעולה מתרחבים, כך מתפתחת כמיהה אל המוכר, אל מרחבים קטנים של בהירות וקווי דמיון. במסגרת המודל שמציע הסבר זה, לאובדן האמון כשלעצמו יש משקל כבד, מאחר שאפשרויות הפעולה שהתהוו כוללות מנצחים ומפסידים. לפיכך, האמון לא רק פותר סכסוכים משום שהוא מסייע לשיתוף פעולה חוצה גבולות, אלא גם טומן בחובו פוטנציאל משלו לסכסוך. אם אני נותן אמון בצד אחד, אזי אינני נותן אמון בצד השני. כך יכולה ההתמקדות במרחבים של קרבה להקיף בחומות חיצוניות את האמון אשר משגשג בתוך המרחבים הללו, יצוק במלט של חשדנות ופחד מפני זָרוּת. אנו נותנים אמון באופן סלקטיבי.

מוצר נדיר ומבוקש

גם אם נכון הדבר, שמוסדות מודרניים אינם יכולים להתקיים ללא אמון ושהפוליטיקה המודרנית חייבת לזכות באמון, אם היא רוצה שהכוח יופקד בידיה, הנכונות לאמון לא נוצרת בשום פנים ואופן באופן אוטומטי מתוך הצורך הזה. אל לנו לשכוח שאמון יוצר פגיעויות משלו, משום שהוא מוותר על פיקוח ושליטה. אך לא כל האנשים רוצים להיות פגיעים. חלקם רוצים להימנע מלתת אמון או שהם מעדיפים למקד אותו במעגל הקרוב ביותר. כך, במידה מסוימת, האמון הופך בעצמו למצרך נדיר שעליו מתחרים השחקנים הפוליטיים. הוא מאבד מעט מאופיו הביתי והחמים. מה אנחנו רוצים מהאמון, כחברה וכפרטים? לפני שאנחנו מתלוננים על אובדן האמון, עלינו לענות על השאלה הזו. אז גם יהיה יותר ברור, היכן עלינו להשקיע יותר אנרגיה כדי ליצור את התנאים לאמון.