פלוריאן פייזל בריאיון
בתיאטרון בובות אני יכול ליצור עולם שלם

בתמיכת מכון גתה, פלוריאן פייזל הגיע פעם נוספת לישראל, כדי להעביר סדנאות בתיאטרון הקרון בירושלים. בריאיון מספר המרצה לתיאטרון בובות באוניברסיטה הציבורית למוזיקה ולאומנויות הבמה בשטוטגרט, מה כל כך מיוחד עבורו בעבודה עם אומנים ואומניות מישראל.  

מאת סדריק דורין

הביקור הנוכחי לא היה הראשון שלך בישראל.   

נכון. לפני שבע שנים השתתפתי בפסטיבל, בתור קרוקודיל. הגענו אפילו עד לטלוויזיה, בגלל שלקרוקודיל יכול להיות אופי אנרכיסטי בצורה נפלאה, ולמעשה הוא כמעט פירק לחתיכות את הסטודיו.  
רק לבובה אפשר לסלוח על התנהגות כזאת. באותו זמן העליתי את מופע ההרצאה הראשון שלי בישראל: "בובות מתות טוב יותר".  

אתה שחקן בהכשרתך. מדוע למרות זאת החלטת להפוך את מופע הבובות לעיסוק העיקרי שלך? מהו הקסם שאתה מוצא בתיאטרון בובות?    

האפשרות ליצור עולם שלם מתוך אמצעים פשוטים. כל אחד מצא את עצמו פעם בתפקיד הבּוּבָּנַאי, 
בין אם הוא שיחק בבובות בתור ילד או שראה כיצד הדברים מתעוררים לחיים. זו יכולה להיות דמות צעצוע של "פליימוביל", דובון, בובה או גרב שמלבישים על היד ופתאום היא מתחילה לדבר. או גליל קרטון שנשאר מנייר טואלט או מגליל מגבות נייר, שבלי הרבה מאמץ הופך לדמות כשמעניקים לו עיניים, אף ושפתיים – בדיוק כפי שעשינו בישראל לפני כמה שנים עם הפרויקט "ערכת עזרה ראשונה". בהשוואה לתיאטרון, לבּוּבנאי יש גם הרבה יותר חופש, בכמה היבטים.  

החופש לנסוע בדרכים בלי אוטובוס גדול יחד עם תפאורה וקולגות?  

גם זה. אפשר להעלות מופע של תיאטרון בובות בכל רחבי העולם, מבלי להזדקק לתיק גדול במיוחד. תיאטרון בובות הוא בדרך כלל בלי הרבה מילים, והדבר הזה כשלעצמו מאפשר להביע רעיונות שמתעלים מעבר לשפה. אני עצמי הופעתי עד היום ביפן, פקיסטן, מקסיקו, טאיוואן, ארצות הברית ודרום אפריקה. בנוסף, תיאטרון בובות מאפשר לעסוק בצורה חופשית יותר בנושאים שונים ובאופן שבו מציגים אותם.   

מדוע?  

תיאטרון בובות יכול לעסוק בנושאים מאוד פילוסופיים. העלילה לא חייבת להיות סביב שחקנים, היא יכולה להיות גם בין עז לשמש. השטן, אשר ידוע לשמצה כמי שנמצא בפרטים הקטנים, יכול להופיע משום מקום בצורה כזו או אחרת, כמו המוות, אשר רוכן מעל לכתף שלי בדמותו של גמד גינה תמים למראה. באמצעות דמויות לא אנושיות כאלה, הרבה יותר קל לדבר עם הקהל על נושאים קיומיים. זה מאפשר לאנשים לשאול שאלות מאוד עמוקות.   במהלך ביקורך הנוכחי בישראל העברת במשך שלושה ימים סדנאות ב"תיאטרון הקרון", שבהן השתתפו קבוצות רבות. זו גם איננה הפעם הראשונה שבה אתה עובד עם התיאטרון הזה.  

אני מאוד אוהב את התיאטרון הזה, בין היתר משום שהוא שואף לאפשר לאומנים ואומניות אשר עובדים זמן רב בנישה שלהם להמשיך ולהתפתח. זה משהו שהבחנתי בו גם עכשיו בקרב המשתתפים בסדנאות: הסקרנות הגדולה הזו, הרצון להרחיב את האופקים והיכולות שלהם. גם עבורי זה די שונה מאשר לעבוד עם סטודנטים, שכמעט כולם בסביבות גיל 20, כפי שאני בדרך כלל עושה במסגרת עבודתי באוניברסיטה בשטוטגרט. אותם סטודנטים בחרו במודע במסלול הלימודים המסוים הזו, והם רוצים ללמוד מהר את המקצוע כדי שיוכלו ליצור הפקות משלהם. הקבוצות בירושלים היו הרבה יותר מגוונות, והמשתתפים בהן התנסו במשהו חדש ולא מוכר. 
על מה עבדת עם המשתתפים בסדנאות?  

לשמחתי הם גילו עניין רב במה שתכננתי עבורם: במקום להקדיש את הזמן המוגבל שלנו לעבודה על סצנות פרטניות של מחזה מסוים, צללנו לעומק ועבדנו על יסודות. בראש ובראשונה, חקרנו איך להוביל דמות, כך שהגוף שלה ייתפס כעצמאי ונפרד מהשחקן שמשחק אותה. ניסינו ותרגלנו את זה באמצעות תרגילים רבים ושונים, עם חפצים, אך גם האחד עם השני: כל אחד הפך בתורו למריונטה, וכל אחד הפך למפעיל של השני.  

עם אילו רשמים נסעת חזרה? מה לקחת עבורך מהעבודה כאן? 

התברר לי פעם נוספת עד כמה העבודה האינטלקטואלית היא מהנה ומעשירה. בסדנה היו גם משתתפות דתיות, ובתור מנהל הסדנה הייתי חייב, וגם רציתי, להקפיד לשים לב שלא לגעת בהן במהלך התרגילים, למשל כשרציתי לתקן משהו. הייתי חייב ללמוד איך להתנהל במסגרת המגבלה הזו, שהייתה חדשה עבורי. אבל כלל לא חוויתי את זה בתור משהו שחצץ בינינו, משום שמלבד זאת שוחחנו בצורה פתוחה ועמוקה על האפשרויות שגלומות בתיאטרון בובות. לכן, שום דבר הוא לא שחור או לבן. מה שמסעיר אותי פעם אחר פעם בישראל, זו היכולת של אומנים ואומניות רבים להתמודד ברגישות עם המציאות, שלעתים קרובות היא מאתגרת ומורכבת מאוד, והרצון שלהם, למרות כל הקשיים והקונפליקטים בחברה ההטרוגנית ומרובת הדתות הזו, לחפש במודע ובנחישות אחר הערכים המשותפים שקושרים בין כל חלקיה.

נשמע שתשמח לחזור לכאן עוד פעם. 

ללא ספק.