תכנית סרטים קצרים: דגל לבן, ריבוע שחור
אוצר: פלוריאן וויסט
אמנות יכולה וחייבת לחשוב מעבר לקיים. עליה לאפשר לחברה להיות מודעת לעצמה. באופן סובייקטיבי באורח קיצוני, כחוקרת את הנסתר או כמי שמביטה אל העתיד - אמנות חושפת הֶקְשרים מעבר לגבולות הזמן והמקום, הֶקְשרים הנראים לעיתים כבלתי ניתנים לתיאור. תוכנית הסרטים הקצרים "דגל לבן, ריבוע שחור" משקפת את כוחה ואת חירותה של האמנות. הסרטים מבקשים להתמודד פוליטית עם עולם שהולכים ומתרבים בו המאבקים הפנימיים והחיצוניים. התוכנית מבקשת להשיג את מטרתה באמצעות סרטים עלילתיים, מאמרים ומעורבות בחיים הציבוריים.
פלוריאן וויסט יישא דברי מבוא ויזמין את הקהל לדיון לאחר ההקרנה.
באנגלית
תערוכה "אמנות האוטופיה"
18:00 : סיור מודרך עם אדם קלין-אורון ווולף אירו
באנגלית
תערוכה "אמנות האוטופיה"
18:00 : סיור מודרך עם אדם קלין-אורון ווולף אירו
אישה בת 73, שומרת במוזיאון האמנות בדרזדן כותבת מכתב למנהל המוזיאון לאמנות מודרנית בלודז' ובו היא מבקשת לעבוד כשומרת. הסיבה לבקשתה להחליף מקום עבודה היא - נוסף על חוויותיה כפליטה גרמנייה פולנית במלחמת העולם השנייה – אוסף יצירות האוונגרד של קבוצת a.r. הפולני משנות ה-30 של המאה שעברה הנמצא במוזיאון. האישה מעריכה את היצירות לעין ערוך יותר מהיצירות של הציירים הגדולים באולם הקרוואג'יסטים בדרזדן שבו היא עובדת כעת. "הזכות" הוא החלק הרביעי בסדרה של סרטים עלילתיים קצרים שכותרתם היא "האנונימיות של הלילה".
בתקופת מלחמת השחרור נגד השלטון הקולוניאלי הפורטוגלי בגינאה עלה בידה של PAIGC, המפלגה האפריקנית לעצמאות גינאה וקאפ ורדה, להשתלט על שטחים רבים. מתוך שורת המדינות המערביות קיבלה המפלגה את התמיכה הלא-צבאית הרבה ביותר משוודיה. פיליפה סזאר ערכה ראיונות עם דיפלומט האו"ם פולקה לפגרן, עם יוצר הסרטים לנרט מלמר, עם יוצרת הסרטים והפסיכולוגית אינגלה רומרה ועם הפוליטיקאית בירגיטה דהל שביקרו במה שמכונה האזורים המשוחררים בשנות ה-70 המוקדמות. זיכרונותיהם וגם מסמכים שונים מאותה תקופה מובאים בסרט דרך הפריזמה של אדם צעיר שלו עצמו יש רקע של מהגר ומתקשרים ללוחמי חופש עכשוויים.
בליל 22 ביולי 2014 הניפו מישה ליינקאוף ומתיאס ורמקה שני דגלי ארה"ב צבועים בצבע לבן על גשר ברוקלין בניו יורק. שירה או איום? על כך דנו בניו יורק בקיץ ההוא. דיון סוער ביותר התפתח באמצעי התקשורת על שני הדגלים שצצו לפתע על מגדלי הגשר. הסרט "איומים סמליים" מבקש לבחון את מרחב הפעולה החברתי של האמנות בימינו. מה קורה כאשר החירות המאוימת משיבה לאמנות את היבט הסכנה? מי או מה הופך אותה לאיום?
האם אנו בטוחים בעיר? מהו הצעד הבא?
הסיפורים המקוטעים וההשלכות המרובות בסרט "ילדים לא צייתנים" יוצרים נוף מופשט המניח כי יש צורך בעולם רעיוני חברתי חדש. כיצד אפשר ליצור זהויות באופן שונה? כיצד ניתן לשבור אידיאולוגיות ומוסכמות מקובלות בחברה שהופכת להיות יותר ויותר ניאו ליברלית? אפשר לראות בשפה הוויזואלית של הסרט – רשת שתי וערב בתלת-ממד, שימוש בתקלות דיגטליות - ייצוג לעתיד בלתי ידוע: משהו שאינו גלוי לעין אך ניתן כבר לזהות את קווי המתאר שלו.